בפ"מ 5953-08-15 סויסה נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהוטלה על המבקש למשך 30 יום בתאריך 13.8.15 על ידי קצין משטרה בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

המבקש מואשם בכך שבתאריך 13.8.15 בשעה 01:28 בכביש מס' 6 בק"מ 151 נהג רכב במהירות של 178 קמ"ש כאשר המהירות המותרת במקום הינה 110 קמ"ש.

מהירות הנסיעה נמדדה באמצעות מכשיר מסוג "דבורה".

לטענת המבקש קיימים כשלים בחומר הראיות לעניין מספר הרישוי של הרכב, מספר הק"מ בו נאכפה העבירה, כלי רכב נוספים בכביש ושמירת קשר עין רצוף עם הרכב. המבקש מגדל לבדו 4 ילדים קטינים ונמצא בהליך גירושין.

המשיבה הגישה לעיוני את תיק החקירה ואת גיליון הרשעות קודמות של המבקש וטענה כי קיימות ראיות לכאורה, מדובר במהירות גבוהה ולמבקש עבר תעבורתי שאינו תקין.

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל נקבעו ע"י כבוד השופטת פרוקצ'ה התנאים שעל קצין המשטרה לשקול לצורך החלטה בפסילה מנהלית : " שיקול הדעת הניתן לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים : האחד-רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני-עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו ".

על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה ואת שאלת מסוכנותו של המבקש.

עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה אינה אלא קיום ראיות לכאורה.

בשלב זה של הדיון המשפטי אין בית המשפט נדרש לבחון את אשמתו של המבקש מעבר לספק סביר אלא לבחון האם בידי התביעה תשתית של ראיות אשר אם תוכחנה יהיה בהן כדי להביא להרשעת המבקש. "ברי , כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כוך ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה " ( בש"פ 8450/02 הנ"ל).