בפ"מ 5589-05-16 וינבוים נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לתקופה של 30 יום לאחר שנהג לכאורה במהירות של 149 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

ב"כ המבקש לא טענה כנגד איכות הראיות שבידי המדינה והסכימה לקיומן של ראיות לכאורה.

בבסיס טענות ההגנה הטיעון לפיו לא נשקפת מסוכנות מצד המבקש זאת לאור העובדה כי הוא בעל ותק נהיגה של כ- 47 שנים ועברו התעבורתי אינו מכביד.

לשיטת ההגנה לא הייתה זו כוונה המבקש לנהוג במהירות המיוחסת והוא הגיע אליה בהסח דעת לאחר שקטע הכביש בו נהג עם רכב חדיש ומהיר הפך ממעוקל לישר.

ב"כ המדינה התנגד למבוקש, טען כי מסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות האירוע הכוללות חריגה של 59 קמ"ש מרף המהירות המותר במקום.

דיון והכרעה – 

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות  נסיבות מיוחדת במשמעות האמורה"

שאלת מסוכנות המבקש היא לב ליבה של הכרעת בית המשפט בבקשות מסוג זה.

משלא נטענו טענות כלפי איכות הראיות, יבחן בית המשפט את שאלת המסוכנות על רקע נסיבות האירוע הספציפי וכן על רקע עברו התעבורתי של המבקש (אל מול וותקו).

כאשר שני נתונים אלה מצביעים במובהק על היעדר מסוכנות, רשאי בית המשפט לבטל או לקצר את הפסילה המנהלית.