בפ"מ 5504-07-15

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 18.7 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה במהירות של 154 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בלבד.

ב"כ המבקש העלה טענות כנגד חומר הראיות והצביע על ליקויים. המבקש לא הוסיף בתצהירו דבר מעבר לאימות טענות אלה.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה, גם אם יש ממש בליקויים עליהם הצביע הסנגור. השוטר פירט כיצד זיהה את רכבו של המבקש, והמבקש עצמו לא הכחיש את נהיגתו במקום האירוע אלא את המהירות עצמה בלבד. לפיכך, סבורני כי הסיכוי לטעות בזיהוי הינו נמוך מאוד.

לגבי המסוכנות, המבקש מחזיק ברשיון נהיגה מעל 20 שנה, בשנים האחרונות לחובתו מספר הרשעות מסוג ברירת משפט ועבירת מהירות אחרונה אף היא מסוג ברירת משפט משנת 2009 ועבירת מהירות קודמת היא משנת 2001. בנסיבות אלה ניתן לומר כי העבירה דנן אינה מאפיינת את דרך נהיגתו, הגם שלחובתו מספר לא מבוטל של עבירות קודמות.

כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל, טענות הסנגור כנגד חומר הראיות, קיומן של ראיות לכאורה בשלב זה, המסוכנות העולה מהנהיגה במהירות גבוהה ומזו המצטיירת מעברו, ראיתי לנכון לאזן את הדברים בדך של קציבת הפסילה המנהלית לתקופה מקוצרת בת 20 יום, תקופה שיש בה כדי להעמיד את המבקש על חומרת התנהגותו ולהרתיעו מלחזור עליה.