בפ"מ 4997-12-15 עכילה נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שנהג לטענת שוטר במהירות של 148 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, ולאחר הפחתה של 5 קמ"ש יוחסה למבקש מהירות של 143 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, זאת בכתב אישום אשר הוגש נגדו.

בבסיס עמדת ההגנה הטענה לפיה אין בידי המדינה ראיות לכאורה ברף או באיכות המאפשרת את המשך ההליך המנהלי.

לשיטת ההגנה לא ניתן "לקשור" את דוח זכרון הדברים אשר מלווה את מדידת מכשיר הדבורה לעובדות כתב האישום מאחר ומספר הניידת איתה בוצעה לכאורה האכיפה נרשם באופן חלקי וגם מספר הדוח נרשם באופן חלקי בלבד.

ההגנה טוענת כי הכירסות שבאיכות הראיות מחייב את בית המשפט להניח לטובת המבקש כי מערך ראיות פגום זה (לכאורה) אינו מאפשר קבלת הרשעה ולכן גם אין בסיס להליך המנהלי.

עוד טענה ההגנה כי לחובת המבקש אין עבר תעבורתי מכביד מה שמשאיר את שאלת הסיכון כלפיו ככזו שאינה מצדיקה אף היא את המשך פסילתו המנהלית.

המדינה התנגדה לבקשה, הגישה את חומר הראיות לעיוני וטענה כי די באיכות הראיות הנוכחית בכדי לבסס מצב של "ראיות גולמיות לכאורה" כנגד המבקש.

המדינה סברה כי צירוף חריגת המהירות על רקע עברו התעבורתי של המבקש מקימים רף מסוכנות המצדיק את המשך ההליך המנהלי.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה (ולו גולמיות), תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון: