בפ"מ 4965-03-15 גנוט נ' מדינת ישראל

מבוא

מונחת בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהושתה על רישיונו של המבקש ע"י קצין משטרה למשך 30 ימים בהתאם לסעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בשל הטענה כי המבקש עבר לכאורה עבירה של עקיפה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

המבקש הודה בפניי בביצוע עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף אולם, לטענתו הדבר לא היווה סכנה למשתמשי הדרך. המבקש טוען כי הוא זקוק לרישיון הנהיגה וכי אין בהמשך נהיגתו בכדי להוות סכנה לציבור.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, נסיבות ביצוע העבירה מפורטות בדוח והמבקש גרם לסיכון בנהיגתו שכן הוא יצא לעקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף וגרם לשלושה רכבים שהגיעו מהכיוון הנגדי לבלום על מנת לאפשר לו השלים את העקיפה. ב"כ המשיבה הפנתה לעברו התעברותי של המבקש אשר כולל 6 הרשות קודמות.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.

סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה קובע כי באם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג שביצע עבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית, רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה אשר עניינה "עקיפה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף", עבירה אשר מפורטת בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה.

מעיון בתיק החקירה שהוגש לעיוני עולה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה של חציית קו הפרדה רצוף. המבקש אף הודה בעבירה של חציית קו הפרדה רצוף כבר בתגובתו הראשונית לשוטר במקום האירוע "אני מודה שעקפתי בקו הפרדה רצוף אך זה לא היה בסיכון" "הרכבים הבאים ממול אינם השתמשו באורות מהבהבים". וכך גם חזר והודה בדיון שהתקיים בפניי.

בהתאם לנסיבות המפורטות בדוח, העקיפה גרמה לרכבים אחרים שהגיעו בנסיעה מהכיוון הנגדי לבלום על מנת למנוע התנגשות ברכב המבקש.

גם אם אקבל טענת המבקש כי לא נגרם סיכון לרכבים האחרים, אין בכך בכדי להצדיק ביטול הפסילה. שכן, עבירה של "עקיפה בדרך לא פנויה" בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה מנויה גם היא בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה אשר לגביה קיימת סמכות פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה.

לבסוף, המבקש טען בפניי כי השימוע נעשה שלא בתום לב, שכן אותו שוטר שערך את הדוח נכח בעת השימוע בפני הקצין. באם טענת המבקש נכונה היא, יש לקבוע כי אכן מוטב אם השימוע נערך שלא בנוכחות השוטר עורך הדוח, על מנת להבטיח שיקול דעת עצמאי של הקצין ללא השפעה של הגורם שאגף את העבירה. יחד עם זאת, ניכר כי החלטת הקצין התבססה על נסיבות ביצוע העבירה שצויינו בדוח ועל כך שמדובר בעבירה מסוכנת המנויה בתוספת הרביעית. לא מצאתי ממש בטענה כי הקצין ערך את השימוע שלא בתום לב, וכי נוכחות השוטר היתה לה השפעה על החלטתו.

לסיכום

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ה, 21 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: