בפ"מ 482-12-14 פרץ נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעת איסור השימוש המנהלית בת 30 יום שהוטלה על רכבו של המבקש (74-282-23) על ידי קצין משטרה מתוקף סמכותו לפי סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

מבוא

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 28.11.14 בשעה 02:30, נתפסה הנהגת דניאל כהן, קרובת משפחתו של המבקש, נוהגת ברכב שבבעלות המבקש בהיותה שיכורה כאשר בגופה נמדדה כמות של 475 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

המבקש עותר לביטול הודעת איסור השימוש ברכב בטענה שאמנם הוא הרשה לנהגת לנהוג ברכב אולם, הוא לא ידע שהיא תנהג תחת השפעת אלכוהול. לטענת המבקש, הם השתתפו באירוע משפחתי וסוכם עם הנהגת כי היא תשמש נהגת תורנית דרכם חזרה ולפיכך סמך על דבריה כי תימנע משתיה של משקה אלכוהולי.

עוד הדגיש המבקש כי מדובר ברכב יחיד ומשכך, הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום מהווה פגיעה חמורה שכן אשתו בחודש התשיעי להריונה המצוי בסיכון ומשכך נדרשת לבדיקות רפואיות המתבצעות בשעות 02:00 ו- 04:00 לפנות בוקר ומשכך זקוקה לרכב.

על כן, עותר המבקש מביהמ"ש להורות על ביטול הודעת איסור השימוש והחזרת הרכב לידיו.

מנגד, ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. ב"כ המשיבה ביקש להדגיש כי המבקש נתן הסכמתו לנהגת לנהוג ברכב זאת לאחר שהיה עמה באירוע וככל הנראה היה מודע להיותה תחת השפעת אלכוהול.

לטענת ב"כ המשיבה, נסיבותיו האישיות של המבקש אינן גוברות על האינטרס הציבורי.

דיון

סעיף 57 ב לפקודת התעבורה שעניינו "איסור מנהלי על שימוש ברכב" קובע כדלקמן:

(ב)בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1)הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2)מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

(ג)בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את חומר הראיות בתיק, נחה דעתי כי הודעת איסור השימוש ברכב ניתנה כדין, ואיני מוצא מקום להתערב בהחלטת הקצין, זאת מהנימוקים הבאים:

בהתאם לעדותו של המבקש הנהגת נהגה ברכב בהסכמתו המלאה של המבקש ובהיותו נוכח ברכב. המבקש טען בשימוע שנערך לו שהנהגת "אמרה שרק כוס אחת, בסופו של דבר היא שתתה שתי כוסות". מדבריו אלו עולה כי הוא היה מודע לכך שהנהגת שתתה משקה אלכוהולי ולמרות זאת הרשה לה לנהוג ברכב.

לא התרשמתי כי המבקש עשה כל שביכולתו בכדי למנוע את ביצוע העבירה אלא ההפך הוא הנכון. ואף לא מצאתי כי התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות את ביטול איסור השימוש ברכב.