בפ"מ 4607-06-15 ח'ליל נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול איסור השימוש ברכב של המבקש מר ראיד ח'ליל (להלן: "המבקש"), מספר רישוי 30-324-63 (להלן: "הרכב"), אשר הוטל על ידי קצין משטרה ביום 13/06/2015 ולמשך 30 ימים, לאחר שמר נאסר מוניר (להלן: "הנהג") נתפס נוהג ברכב בהיותו שיכור.

כפי שעולה מחומר הראיות, ביום 13/06/15 בשעה 17:58 לערך, על כביש 77 באזור הישוב גבעת אבני, מכייון טבריה כללי, הנהג אשר הינו חברו של מבקש, נהג ברכב ונמצא, כי בגופו ריכוז אלכוהול של 320 מיקרוגרם לליטר אחד של אוויר נשוף.

בשימוע שנעשה לנהג בסמוך לאירוע החליט הקצין במקום, בין היתר, לאסור שימוש ברכב וזאת מיום 14.06.2015 בשעה 12:00.

ב"כ המבקש מבקש להורות על ביטול איסור השימוש ברכב או לחילופין על קיצור מניין הימים.

טיעוני הצדדים 

ב"כ המבקש, הנהג פעל בניגוד להוראותיו של המבקש, המבקש היזהרו כי לא ישתה משקאות אלכוהוליים ויקפיד על כללי הזהירות, המבקש לא ידע כי הנהג ינהג בשכרות.

עוד נטען כי, אין בתיק די ראיות, טוען לחולשתן של הראיות בכדי להרשיע את הנהג, לכשלים בבדיקה והפרשי זמנים בין בדיקת המאפיינים לבין בדיקת הינשוף. עוד טען כי רמת השכרות בה נתפס הנהג הינה נמוכה. הסכים כי בתיק ראיות לכאורה אך לא מספיק על-מנת לשלול את השימוש ברכב.

עוד טען כי לא נערך למבקש שימוע, למרות שנעשה שימוע לנהג, על הקצין היה לזמן את בעל הרכב לשימוע במועד אחר. הוסיף וטען, כי הייתה מוטלת על הקצין חובה להודיע לבעל הרכב, קרי למבקש, כדי שימסור את גרסתו. מטעמים אלה טען כי נפל פגם בהחלטת הקצין ויש לבטל את החלטת הקצין.

ב"כ המבקש הוסיף וציין, כי הרכב משמש את המבקש לצורך עיסוקו ופרנסתו וכן נחוץ לצורכי הסעת בני המשפחה.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה וטוען, כי ההודעה על איסור שימוש ניתנה ביום 13.06.2015 והרכב הופקד רק היום כלומר 9 ימים לאחר המועד שנקבע, התנהלותו זו של המבקש מעידה על חוסר תום לב מציידו. הבקשה הוגשה מבלי לציין את החלטת הקצין הפוסל.

ב"כ המאשימה חקר את המבקש, וציין כי המבקש לא חקר, לא וידא ולא בדק מהם לוחות הזמנים של הנהג, מהו יעד הנסיעה, עם מי בכוונתו להיפגש ופרטים נוספים אחרים. בתיק חסר תצהיר מפי הנהג עצמו. מדובר בעברה חמורה המסכנת את שלום הציבור והעוברים בדרך. ניתן לאסור שימוש ברכב מבלי שבעל הרכב יזומן לשימוע. כמו כן, בהתאם לסעיף 57ב לפקודת התעבורה לא עשה המבקש כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ולא היה מעורה בפרטים, והסתפק באמירות כלליות בלבד לנהג. על כן הקצין פעל בהתאם לסמכותו ויש לדחות את הבקשה.

עיינתי בחומר הראיות, בטופס דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף ודוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, בתוצאות בדיקת השכרות. מצאתי כי בתיק זה ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב בהיותו שיכור. משכך, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת נהיגה בשכרות.