בלינסקי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 12.5.2018 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 22200813909 שעניינו נהיגה בשכרות, כאשר המבקש נמדד וגופו נמצאה רמת אלכוהול של 295 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, כמות העולה על המידה הקבועה בחוק.

לטענת המבקש, מפי בא כוחו, יש להשיב לו לאלתר את רישיונו, כאשר הלה טען, כנגד חוקיות הצו שניתן על ידי הקצין, טען כנגד הראיות לכאורה, וכן לעניין המסוכנות.

בנוסף הציג פסיקה אשר לטענתו מאששת את בקשתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה הצו אשר ניתן על ידי הקצין, בדין יסודו, לעניין הטענות אותן העלה הסניגור בנושא הראיות הלכאוריות – סברה כי, מקומן בניהול התיק העיקרי, ולעניין המסוכנות טען בא כוח המשיבה כי מדובר בתקופה מינימאלית שנקבעה בחוק לצורך "צינונו" של המשיב.

דיון והכרעה:

כבר בתחילת החלטתי יש לציין כי הבקשה אשר הוגשה בפניי היא בקשה כללית, אשר ממנה לא ניתן ללמוד דבר, לא לעניין הטענות המשפטיות או לעניין נסיבות אישיות, או אפילו לעניין נסיבות ביצוע העבירה, שכן מדובר בבקשה הנחזית להיראות כתבנית.

בקשה שכזו, אין להגיש, וזאת מן הסיבה שהבקשה אמורה לשקף את הטיעונים אשר המבקש מעלה, ואשר יש בהם כדי לבסס, לטעמו, את השבת הרישיון.

דבר נוסף הוא, כי רק הגשת בקשה מפורטת יש בה משום הליך הגון על מנת ליתן אפשרות למשיבה להכין את טענותיה מבעוד מועד.