בפ"מ 447-12-14 חטיב נ' מדינת ישראל

מבוא

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעה בדבר איסור שימוש מנהלי ברכב בת 30 יום שהוטלה על רכבו של המבקש (93-631-75) על ידי קצין משטרה, בגין עבירה של הסעת נוסעים בשכר בניגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); ושימוש ברכב מבלי שהיתה לו או לאדם אחר פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970 שבוצעה על ידי הנהג ברכב, מר טורשאן ווליד (להלן: "הנהג").

הטענה העובדתית היא כי ביום 30.11.14בשעה 09:48 נתפס הנהג הנ"ל נוהג ברכב ומסיע נוסעת בשכר ובנוסף, נהג ברכב מבלי שהייתה לו פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב. בו ביום נערך לנהג שימוע, ובסיומו הוחלט על מתן הודעת איסור השימוש.

עתה, עותר המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הודעת איסור השימוש. לטענתו, הוא מסר את הרכב לנהג על מנת שיבצע תיקון במוסך הנמצא בבית לחם לפני המחסום. הנהג בדרכו למוסך לקח את הנוסעת טרמפ. עוד טוען המבקש כי הוא זקוק לרכב על מנת להסיע את אשתו לטיפולים בבית חולים.

המשיבה מתנגדת לבקשה שכן הנוסעת מסרה כי לא הייתה קיימת היכרות מוקדמת עם הנהג והיא שילמה לו 50 ₪ בעבור הנסיעה.

דיון

סעיף 57ב לפקודת התעבורה, קובע כי בית המשפט יבטל הודעת איסור שימוש ברכב אם נוכח כי התקיימה אחת מאלה:

• הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

• מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

  לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את חומר הראיות בתיק, נחה דעתי כי הודעת איסור השימוש ברכב ניתנה כדין, ואיני מוצא מקום להתערב בהחלטת הקצין. ואסביר:

  המבקש לא טען בפניי כי הרכב נלקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו ההפך הוא הנכון, המבקש מודה כי מסר לנהג את הרכב בהסכמתו. כמו כן, לא נטען כי הנהג פעל בניגוד להוראותיו של המבקש וכי המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. ואף לא מצאתי כי נתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות את ביטול איסור השימוש ברכב.

  יתרה מזאת, מחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי הנהג. הנוסעת מסרה בהודעתה במשטרה כי היא לא מכירה את הנהג, ושילמה לו 50 שח בתחילת הנסיעה.

  הנהג בתגובתו הראשונית טען כי הנוסעת חברה של סבתא שלו אולם הוא לא יודע את שמה.

  אין ספק שבבסיס איסור מנהלי על שימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו. המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת על בעל הרכב.

  במקרה שלפנינו לא השתכנעתי כי המבקש עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה על ידי הנהג. שכן המבקש הוא בעל השליטה ברכב והאחריות על הרכב מוטלת עליו לפיכך, עליו היה לדעת כי במסירת מפתחות רכבו לאחר טמון הסיכון שמא יבצע עבירת תעבורה שכתוצאה מכך יאסר השימוש ברכב.

  לסיכום

  אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש ברכב.