בפ"מ 4289-07-15 גובזיה נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב מספר רישוי 4637717 (להלן- הרכב), אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- פקודת התעבורה).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין אירוע שהתרחש ביום 9.7.15 שעה 03:15, ברחוב אבא אבן בהרצליה, בו נהגה ברכב מי שאינה מורשית לנהיגה. לאור כך נטען, כי המבקש התיר נהיגה ברכב שבבעלותו לאדם שאין לו רישיון נהיגה, עבירה בניגוד לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה, וכן הניח לאדם אחר להשתמש ברכב מבלי שהייתה לו או לאדם האחר פוליסת ביטוח בת- תוקף, עבירה בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

בבקשה נטען כי המבקש הכיר את הנהגת הבלתי מורשית, במהלך הבילוי באותו לילה. הוא עצמו שתה אלכוהול, ולכן משהציעה כי היא תנהג ברכב, בירר עמה המבקש אם היא מחזיקה רישיון נהיגה, ולאור הביטחון שהפגינה בעת שאישרה את החזקתה ברישיון נהיגה- היה ברור למבקש כי היא אכן מחזיקה ברישיון נהיגה. לכן העביר לה את מפתחות הרכב.

בדיון נטען כי המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה, ומדבריו של בא כוח המבקש עלה כי בנסיבות שנוצרו, לא היה זה סביר כי המבקש ידרוש את הצגת רישיון נהיגה בטרם מסר את מפתחות הרכב.

עוד נטען כי בטופס איסור השימוש ברכב נכתב כי ההודעה היא בהתאם לצו בדבר תעבורה (יו"ש), מס' 1310, תשנ"ב- 1992. נטען כי הצו האמור אינו מפעיל את סמכותו של קצין המשטרה בנסיבות דנן, ולפיכך החלטתו המנהלית אינה חוקית, ועל המשטרה לפצות את המבקש בגין הפקדת הרכב ומניעת השימוש בו.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה, ואף לא פעל באופן אחראי, כאשר בהיותו שיכור מסר את מפתחות הרכב לבחורה שהכיר בעת בילוי לילי. עוד נטען כי הקצין פעל כחוק, ואף ציין בטופס השימוע את העבירה המיוחסת למבקש, תוך ציון סמל הסעיף הרלוונטי בגין אותה עבירה.

דיון והכרעה :

אין חולק אודות קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למבקש.

הוראת סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה קובעת כי:

"בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א)".