בפ"מ 4129-08-15

לפני בקשה לביטול הודעת איסור משימוש מנהלי באוטובוס זעיר שבבעלות המבקשת.

ביום 08.08.15 עוכב רכבה של המבקשת לבדיקה, עת שהיה נהוג בידי אבו סנינה ואיל, שהינו עובד של המבקשת. בדיקת המשטרה העלתה כי הנהג הסיע ברכבו נוסעים, חלקם שוהים בלתי חוקיים בשכר, במספר נוסעים העולה על המותר. לפיכך ניתנה הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום.

טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי לא ידעה על ההסעה שביצע הנהג, לרבות כמות ומיהות הנוסעים ובעבור מי בוצעה. לדבריה, מדובר בהסעה פרטית שביצע העובד תוך כדי עבודתו לטובתו האישית, ללא שקיבל הוראה לבצעה.

עוד טענה המבקשת, כי היה על קצין התנועה לזמן את מנהל המבקשת או בעליה לשימוע בטרם החלטתו על איסור השימוש ברכב, ולערוך את השימוע לבעלים הרשום של הרכב ולא לנהג. עוד טענה, כי הנהג עובד אצלה בשכר ואינו המשתמש או המחזיק הקבוע ברכב שעובר מנהג לנהג .

המבקשת הוסיפה כי איסור השימוש ברכב מהווה פגיעה בהכנסת העסק, בו מועסקים נהגים רבים.

לדברי המבקשת, נהגי החברה מקבלים הוראות מבעלי החברה ומקצין הבטיחות וחותמים על מסמכים. לעניין זה הגישה את המסמכים הבאים, עליהם חתם הנהג:

הצהרת בעל רישיון נהיגה, בו מצהיר הנהג כי הוא כשיר לנהיגה. תקנה 168 לתקנות התעבורה, הקובעת את שעות הנהיגה והמנוחה של הנוהג ברכב ציבורי ובאוטובוס פרטי, ונוהל האוסר על הסעת נוסעים בשכר שלא במסגרת סידור העבודה בחברה.

לטענת המשיבה, למבקשת קשר ישיר לנהג הרכב, והיא לא הוכיחה כי עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה. המבקשת הוסיפה כי נהג הרכב נוהג משנת 1994 ולחובתו 89 הרשעות קודמות, וכי בעל הרכב נוהג משנת 1999 ולחובתו 103 הרשעות קודמות.

התנאים לביטול הודעת איסור שימוש קבועים בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה:

" בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1)הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;