בפ"מ 4091-12-14 עלי סעדי נ' מדינת ישראל

בפני בקשות לביטול החלטת קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנו, לאחר שלמבקש נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש עותר לביטול ההחלטה וזאת הן לאור כמות האלכוהול הנמוכה שנמדדה אצלו, ולאור היזקקותו לרשיון הנהיגה והרכב.

באשר לרשיון הנהיגה, קובע הדין כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. הדברים פורטו בפרוטוקול ועולים מחומר הראיות שהוגש, לרבות בדיקת הנשיפה ובדיקת המאפיינים.

לגבי המסוכנות, הרי זו עולה מהעבירה עצמה של נהיגה בשכרות ואשר מצטרפת לעברו של המבקש אשר כולל 31 הרשעות . נכון כי כמות האלכוהול שנמדדה אצל המבקש נמוכה יסחית לתיקים אחרים ואינה עולה בהרבה על הכמות שנקבעה בפסיקה כסף האכיפה, עם זאת, המדובר בשלב זה בפסילה מניעתית והרתעתית למשך 30 יום, אשר קצרה בהרבה מהעונש המינימלי שקבע המחוקק בגין העבירה והוא 24 חודשי פסילה. יתרה מכך, כבר נקבע כי רמת אלכוהול נמוכה אינה שיקול לחריגה מהעונש המינימלי הצפוי לאדם.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ובחנתי את החומר שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה לפיה, התקיימו התנאים לקיום סמכותו של קצין המשטרה עפ"י סעיף 47 לפקודת התעבורה וכי המשך נהיגתו של המבקש תסכן את שלום הציבור, לפיכך הנני דוחה את הבקשה.

באשר לרכב, הרי שעל פי סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).