בפ"מ 3128-05-16 בכר נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, על פי דו"ח שמספרו: 10250746525.

רשיונו של המבקש נפסל לתקופה של יום 30 יום בגין נהיגה במהירות של 159 קמ"ש בדרך שאינה עירונית במהירות המירבית המותרת הינה 90 קמ"ש.

המבקש כופר בעבירה המיוחסת לו וטוען בין היתר את הדברים הבאים:

א.רכבו לא היה רכב בודד. בכביש היו כלי רכב נוספים.

ב.השוטר לא יכול היה לשמור על קשר עין רצוף.

ג.עברו התעבורתי אינו מכביד.

ד.זקוק לרשיונו לצרכי עבודתו.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה שאכן המבקש ביצע את העבירה המיוחסת לו. המדידה בוצעה על ידי שוטר מוסמך ובמכשיר תקין לכאורה ועל פי נוהלי ההפעלה.

אציין כי השוטר מציין כי עמד סטטי עם הניידת עם חזית הניידת לכיוון צומת העמקים. מדד את רכבו של המבקש, שנסע בנתיב שמאל, כשהוא בודד לחלוטין. לאחר המדידה, השוטר החל בניסעה עם הניידת, והבחין ברכבו של הנאשם אשר עוקף אותו בנתיב השמאלי. לאחר מכן הוא הבחין ברכבו של המבקש עוקף רכב אחר וחוזר לנתיב הימני.

מעיון בנסיבות, עולה כי השוטר שמר על קשר עין עם רכבו של המבקש מרגע המדידה ועד רגע העצירה. טענתו של המבקש לגבי כלי רכב נוספים שנסעו בכביש, תיבחן בשלב שמיעת הראיות על ידי ביהמ"ש שישמע את התיק.

לא מצאתי כי יש בטענות המבקש כדי לקבוע כבר בשלב מקדמי זה שהשוטר טעה בזיהוי הרכב שביצע את העבירה ויש לבטל לאלתר את הפסילה המנהלית.

לגבי המסוכנות אשר נבחנת על פי שני מרכיבים, הראשון – נסיבות המקרה שבפני ביהמ"ש והשני – עברו התעבורתי של המבקש.