משען נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 11.7.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתאונת דרכים בה היה מעורב המבקש.

נטען כי המבקש פגע עם רכבו בהולכת רגל שחצתה את הכביש בכיוון נסיעת המבקש וכתוצאה מכך נפגעה הולכת הרגל.

לטענת המבקש, בעת נסיעה, הגיע למעגל תנועה ומיד אחריו יש מעבר חציה, שהיה ריק מהולכי רגל, לאחר שעבר את מעבר החציה, הולכת הרגל קפצה מבין המכוניות מצד שמאל שלו כדי להגיע לאוטובוס, לא יכול היה למנוע את זה ונגע בה. לדבריו זקוק לרכב לטיפול באביו.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, קיימות ראיות לכאורה גם אם הולכת הרגל לא עברה במעבר החציה. מדובר בנהג הנוהג משנת 85, לחובתו 35 עבירות קודמות.

מסוכנות נלמדת גם מעצם התאונה עצמה וגם עברו התעבורתי מעיד על אדם שלא מקפיד על כל תג ותג בתקנות התעבורה ולכן אנחנו סבורים שההחלטה של הקצין הייתה נכונה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.

מדובר בתאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל, אשר לטענתה חצתה במעבר חציה. בתיק עדויות של 2 עדים ניטרליים המתארים את הפגיעה בהולכת הרגל, אך לטענת שניהם הולכת הרגל לא חצתה במעבר החציה.

בתיק תוצאות ניסוי ראיה וגם אם הולכת הרגל לא חצתה במעבר החציה, היה על המבקש להבחין בהולכת הרגל, מה גם שלטענתו נסע במהירות איטית.