בפ"מ 2671-07-15

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 7/7/15 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בקשר עם תיק ת"ד מס' (משטרה) 294701/15 שנפתח באת"ן ת"א ביום 6/7/15 בחשד לתאונת דרכים בנסיבות של סטייה מנתיב, פגיעה ב-3 כלי רכב.

תוצאות התאונה חבלה לנהגת אחד הרכבים, אשר נבדקה בבית החולים (לא צורפה תעודה רפואית לתיק).

ב"כ המבקש לאחר שעיין בחומר החקירה באולם בית המשפט, ביקש לטעון לקיומן של ראיות לכאורה וביקש להעדיף את גרסת המבקש אשר עומד על כך כי לא נהג במקום ולא היה מעורב בתאונה ולטענתו ככל הנראה מדובר בטעות בזיהוי מצד השוטרים ושאר המעורבים.

בנוסף ביקש הסנגור לטעון להעדר מסוכנות מצדו של המבקש על רקע עברו התעבורתי.

דיון:

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], במסגרתו נדחה ערר על פסילה מנהלית, הבהירה כב' השופטת א' פרוקצ'יה את הכללים שעל יסודם יש לבחון את הפסילה המנהלית אשר ניתנת מכוח תקנה 47 לפקודת התעבורה. כב' השופטת פרוקצ'יה הבהירה כי שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית בתנאי או בלא תנאי, אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.

[ראו והשוו: ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]; בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח (215 ,(5). לענין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(145 (3; בש"פ 513/88, מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב (331 (3)].