בפ"מ 2470-02-17 ברגל נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקשת לאחר שלכאורה ביצעה עבירה של נהיגת רכב במהירות העולה על המותר במקום וזאת בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה.

ב"כ המבקשת טענן מספר טענות המסתכמות בעמדה מרכזית אחת לפיה המקום בו נהגה המבקשת אינו מתומרר באופן אשר אפשר לה כנהגת סבירה לדעת כי המהירות המותרת במקום היא 70 קמ"ש.

לטענת ההגנה, נכנסה המבקשת לעיר באר שבע שעה שמשני צידי הדרך הוצבו תמרורי 424 ("אזור דרכים עירונית") ומעליהם תמרורי 426 ("מהירות מיוחדת" המגבילה המהירות ל-70 קמ"ש).

עד כאן, המדובר במצב תקין לכאורה מבחינת אופן הצבת התמרורים. אלא, שב"כ המבקשת טוען כי עת המבקשת חלפה במקום, היה התמרור הימני בכיוון נסיעתה (424+426) מושחר בצבע שחור אשר אינו מאפשר זיהוי של תוכן התמרור.

מאחר והחוק מחייב את הצבת תמרורים אלה משני צדי הדרך כתנאי לתקפותם, הרי שבמצב בו רק בצד אחד של הדרך ניתן היה להבחין בתוכן התמרור, לא הייתה הצדקה לבצע האכיפה כלפי המבקשת, שכן היא הייתה רשאית להניח כי המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

כתמיכה לטענותיו, הציג ב"כ המבקשת תמונות אשר צולמו על ידו ואשר מוכיחות לכאורה כי צמד התמרורים אשר הוצב בימין הדרך בה נהגה המבקשת, הושחרו על ידי אלמוני לטענתו טרם ביצוע העבירה לכאורה.

ב"כ המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי בידיה טענה כתובה של השוטר מבצע האכיפה לפיה הוצבו תמרורים המעידים על המהירות כדין.

לשיטת המדינה אין לדעת מתי צולמו הצילומים שהציגה ההגנה, ובהעדר מידע זה אין נפקות לטענות ההגנה.

דיון והכרעה -

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום נקבע ע"י בית המשפט העליון לעניין דיות הראיות לשלב משפטי זה –