בפ"מ 2204-07-14 לינשטיין נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול פסילה מינהלית,על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה, זאת לאחר שרישיונה של המבקשת נפסל ל – 60 יום, בעקבות מעורבותה וחשד לאחריותה לגרם תאונת דרכים מיום 22.6.14, בתיק מספר 274679/14.

הצדדים טענו היום לבקשה, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקשת ושנית, האם יש בהמשך נהיגתה כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

כעולה מדו"ח הבוחן ולוח התצלומים, סקיצה, תרשים, דו"חות פעולה, הודעת נאשמת, הודעת המעורבת בתאונה והודעתה של עדת ראיה לתאונה, הרי שביום 26.6.14, בשעה 08:10 לערך, נהגה המבקשת ברכב פרטי בשדרות רוטשילד בבת ים, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעה בסמוך למעבר החציה המסומן ליד בית מספר 28, פגעה בהולכת רגל, חייפץ טטיאנה, שחצתה אותה עת את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת המבקשת.

כתוצאה מהתאונה, נחבלה בגופה הולכת הרגל חבלה של ממש – שבר בברך ימין, שהצריך ניתוח לשם איחויו.

לגרסת המבקשת במשטרה, היא נהגה ברכב, כמפורט לעיל ולפתע הבחינה בהולכת הרגל מולה, בלמה, אך פגעה בה.

המבקשת מסרה כי היא מכירה היטב את המקום.

המבקשת לא ידעה להסביר מדוע להבחינה בהולכת הרגל, עובר לפגיעה בה.

עדת הראיה לתאונה, כהן הדר, מסרה כי בהגיעה למעבר החציה, הבחינה ברכב המבקשת מתקרב ולפתע, הגיחה מאחוריה הולכת הרגל המעורבת וירדה לכביש בהליכה רצופה.

הולכת הרגל המעורבת לא יכלה לספק גרסה בנוגע לאופן קרות התאונה.

מממצאי הבוחן שחקר את התאונה, עולה כי אם הייתה המבקשת מאטה מהירות נסיעתה, בהתקרבה למעבר החציה, הרי שהייתה יכולה להבחין בהולכת הרגל ובעדת הראיה, שעמדו לשמאלה, שכן, שדה הראיה בכיוון נסיעתה הוא 32 מטרים. הבוחן אכן קבע כי התאונה בלתי נמנעת, אך זאת ביחס למהירות נסיעתה של המבקשת בפועל.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אחריותה של המבקשת לגרם התאונה ובאשר לטענותיו המפורטות של ב"כ המבקשת, הרי שלהן יידרש המותב שידון בתיק העיקרי.

מסוכנות

מסוכנתה של המבקשת נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברה התעבורתי.