אלרואי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].  רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 5.7 למשך 60 יום לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים בה פגע רכבו בהולכת רגל.

המבקש עתר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו אין לו אחריות לתאונה, שכן לא יכול היה להבחין בהולכת הרגל שירדה לכביש מאזור מוצל. המבקש מוסיף ומפרט את מצבו האישי והמשפחתי ומידת היזקקותו לרשיון הנהיגה.

הדין קובע כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה, ואף מעבר לכך.

הפגיעה בהולכת הרגל שהגיעה מצד ימין היא בחזית הרכב, דהיינו הולכת הרגל חצתה חלק ממעבר החצייה ואף חלק מרכבו של המבקש בטרם נפגע בידי הרכב.

על פי קביעת הבוחן שהתה הולכת הרגל בכביש כחמש שניות בטרם נפגעה, ועל המבקש היה להבחין בה בתנאים השוררים במקום ממרחק מספיק כדי לעצור את רכבו.

המבקש טוען כי נסע במהירות אפסית, אך לא הבחין בהולכת הרגל עד רגע הפגיעה ממש. עובדה זו מלמדת על חוסר תשומת לב לנהיגה, וזאת כאשר המבקש נוהג ברכבו בלב העיר, מקום בו מצויים הולכי רגל רבים ומגיע למעבר חצייה.

פגיעתה של המבקשת בתאונה הינה קלה, אך זאת בעיקר הודות למזל הטוב, ובוודאי שלא לדרך נהיגתו של המבקש.

לגבי המסוכנות, המדובר במי שלחובתו מספר רב של הרשעות קודמות, לרבות בגין תאונות דרכים, נהיגה בפסילה, נהיגה ברמזור אדום ועבירה חוזרת של שימוש בטלפון בעת נהיגה.