בפ"מ 1975-10-15 ראמז עודה נ' מדינת ישראל, בפ"מ 1973-10-15 ג'אמל עודה נ' מדינת ישראל

בפני בקשה שתי בקשות. האחת (בפ"מ 1973-10-15), לביטול צו אסור מנהלי על שימוש ברכב שניתן על ידי קצין משטרה לתקופה של 30 יום, והשנייה (בפ"מ 1975-10-15) לביטול צו פסילה מנהלי שניתן על ידי קצין משטרה אף הוא לתקופה של 30 יום.

המבקש 1 הינו הבעלים של הרכב נשוא הבקשה, אשר נכח בשימוע שנערך על ידי קצין המשטרה בסופו ניתן צו איסור השימוש ברכב.

כנגד המבקש 2 הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה כנהג חדש אשר טרם מלאו לו 21 שנים, והוא הסיע 6 נוסעים ובמושב הקדמי לא ישב לצדו מלווה, בניגוד לסעיף 12 א(1)(ב)  לפקודת התעבורה ועבירה של נהיגה כנהג חדש כאשר על שמשת הרכב האחורית של הרכב לא הוצמדה תוית "נהג חדש", בניגוד לתקנה 9א(א) לתקנות התעבורה.

ב"כ המבקשים פרט בבקשתו טענות רבות. בפתח הדיון בבית המשפט הודיע הסנגור כי הוא חוזר בו מכל טענותיו מלבד טענתו להעדרן של ראיות לכאורה.

הסנגור ציין כי מדובר ברכב מסוג "מרכב אחוד" ובאפשרות מספר נוסעים לשבת לצד הנהג. המבקש 2 נהג ברכב אך לצדו ישב מלווה העונה על דרישות החוק. הסנגור טוען, כי המלווה שישב לצד המבקש, מחזיק ברישיון נהיגה שהוצא על ידי מדינת ישראל. הסנגור ציין כי החוק אינו קובע כי על המלווה להחזיק ברישיון נהיגה ישראלי.

על כן, טוען הסנגור כי יש לבטל החלטות קצין המשטרה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה והפנתה לחומר הראיות בתיק.

עיון בחומר הראיות מעלה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש.

השוטר ציין ב"נסיבות המקרה" שבטופס ההזמנה לדין כי הרכב נעצר לביקורת במחסום כאשר 7 אנשים היו בתוך הרכב, כולל הנהג.

השוטר מציין את פרטי הנוסע שישב לצד הנהג – "מאג'ד עודה" ואת העובדה כי אין ברשותו רישיון נהיגה והוא אינו יכול לשמש כמלווה. השוטר אף ציין את פרטי הנוסעים האחרים ברכב.