בפ"מ 1811-06-16 מחאמוד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שנהג לכאורה במהירות של 137 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

למבקש עבר תעבורתי הכולל 46 הרשעות קודמות מהן 8 עבירות מהירות.

ב"כ המבקש טען לחולשת הראיות הנובעת מהיעדר שילוט או ראייה לשלוט במקום האירוע (המשכו של כביש 6) ולכן לשיטת ההגנה באפשרות מהירות הנסיעה המותרת במקום יכולה להיות גם 110 קמ"ש.

עוד נטען כי לא מדובר בחריגה ניכרת מרף מהירות ברירת המשפט וכן נטען כי אין בעברו של המבקש כדי להעיד על מסוכנותו שכן עבירת המהירות האחרונה שלו היא משנת 2011.

דיון והכרעה – 

קריאת תיק החקירה שהציגה המדינה מראה כי בידי המדינה יותר מראיות טובות לכאורה.

שוטר התנועה אשר רשם את הדוח ציין מפורשות כי קטע האכיפה היה על כביש 40 ולא על כביש 6.

בדף הראשון של הדוח צויין מפורשות כי המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש וכי למבקש נמדדה מהירות של 142 קמ"ש לפני ההפחתה שנרשמה בכתב האישום.

המבקש עצמו הודה מיד ובפני השוטר במיוחס לו ואף הביע בפניו צער על נהיגתו כך.

כל בדיקות מכשיר הממל"ז בוצעו באופן תקין בתחילת ובסיום המשמרת.

לא מצאתי כל כשל מהותי בראיות שהציגה המדינה.

ביחס לשאלת מסוכנות המבקש:

נהג שלחובתו 46 הרשעות תעבורה משנת 1985 כאשר 8 מהן עבירות מהירות אינו יכול להיכנס להגדרת נהג זהיר שאין סכנה מהמשך נהיגתו.

כל בר דעת יסכים כי נהג זה אינו שומר על חוקי התנועה, אין המדובר במעידה חד פעמית ולמעשה ניתן להגדירו כעבריין תנועה סדרתי.