בפ"מ 1793-09-14 עבדאללה נ' מדינת ישראל

הבקשה וטיעוני הצדדים

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה מיום 06.09.14. לטענת המבקשת הזהירה את הנהג (בנה) כי יקפיד על חוקי התעבורה אך לא הזהירה אותו ספציפית לבל ישתה אלכוהול וינהג, מאחר ואינו שותה משקאות חריפים ובמקרה זה לא ידע שהמשקה מכיל אלכוהול. עוד הוסיפה כי היא זקוקה לרכב לצורך עבודתה המרוחק ממקום מגוריה הנעדר תחבורה ציבורית. פירטה נסיבותיה האישיות והיותה אם חד הורית ומפרנסת יחידה לארבעת ילדיה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. טענה לקיומן של ראיות לכאורה ולכך שהמבקשת אינה עומדת בדרישות סעיף 57(ב)(ב) לפקודת התעבורה מאחר ולא הזהירה את בנה לבל ישתה וינהג . בנוסף טענה כי הנהג לא התייצב לדיון כדי לתמוך בטענות המבקשת. אשר לנסיבותיה האישיות של המבקשת, טענה כי אלו אינן מהוות נימוק להחזרת הרכב.

דיון והכרעה

למעשה המבקשת לא חלקה על שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחות עובדות כתב האישום. אשר לטענתה לפיה הנהג לא ידע כי המשקה מכיל אלכוהול, דינה של טענה זו להתברר במסגרת שמיעת התיק העיקרי. מחומר החקירה עולה כי לפחות לכאורה, בוצעה בדיקת נשיפה תקינה בה נמדדה כמות של 335 מקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

מעדותה של המבקשת עולה כי התירה לבנה לעשות שימוש ברכב ולא הזהירה אותו לבל ישתה וינהג למרות שידעה כי יצא לבלות עם חברים. בנסיבות אלו, המבקשת לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה. בהקשר זה אין בעובדה שבנה לא נהג לשתות כדי לפטור את המבקשת מחובותיה כבעלת רכב. בנסיבות אלו לא עומדת למבקשת אחת ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ביותר והודעת איסור שימוש ברכב בו בוצע העבירה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך. יש בה כדי להרתיע נהגים מביצוע עבירות דומות וכן לחייב בעלי רכבים לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבם.

עם זאת, אני סבור כי יש בנסיבותיה האישיות של המבקשת ובפרט היותה אם חד הורית המטפלת לבדה ב- 4 ילדים ונזקקותה לרכב לצורך הגעה למקום העבודה, כדי להצדיק את קיצור תקופת איסור השימוש ברכב באופן שתאזן בין האינטרס הציבורי לנסיבותיה האישיות של המבקשת.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לקצר את תקופת איסור השימוש ברכב ומעמידה על 15 ימים במקום 30 ימים.