בפ"מ 1726-10-16 דנילוב נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 8.10.16 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 20250524442 שעניינו הסעת נוסעים מעל המותר לפי תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה, דהיינו, בניגוד להיתר על פי הרישיון, וזאת כאשר הסעה זו הינה בשכר.

המבקש נתפס מסיע 13 נוסעים, דהיינו, 3 נוסעים מעל המותר, בשכר.

לטענת ב"כ המבקש אין ראיות בתיק החקירה ולו ברמה הלכאורית, שכן, לא נחקרו האנשים אשר היו במונית, לא לגבי מספר הנוסעים ולא לגבי מהות הנסיעה, האם היתה כרוכה בתשלום.

לעניין זה מפנה לתגובת המבקש בשימוע, שם אמר שעזר לחבר, שהיה לו "פנצ'ר", מכאן לטענתה, לא מדובר בהסעה שניתן כנגדה סכום כספי, ואם היה כזה הרי שהכסף הועבר לאותו החבר.

עוד טוענת, למחדל חקירתי כבר בשלב הזה, שלא ניתן להתעלם ממנו, וזה החסר בזכרון דברים מטעם שוטר נוסף, אשר היה עם השוטר שרשם את הדוח בניידת, ואף מפנה להחלטות של בתי משפט, בדבר העדר התייחסות לאירוע, אף אם אותו שוטר לא ראה כלל את מהלך העניינים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לשלב הזה קיימות ראיות לכאורה, אותן ניתן ללמוד מדברי הנהג עצמו- המבקש. כמו כן, לעניין חקירת הנוסעים, מפנה לאופי עבירות התעבורה ככל שזה נוגע לחקירות מעין אלו.

דיון והכרעה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה: