בפ"מ 16749-11-16 איטח נ' ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שנהג לכאורה רכב במהירות של 180 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

ב"כ המבקש טען ארוכות ביחס לנושאים שונים הקשורים לשיטתו לדיון בבקשה ולנימוקיה.

בין היתר התייחס למעצרו הלכאורי של המבקש לאחר האירוע נשוא הבקשה, לעיכובו או החזקתו בתנאי מעצר בית שלא כדין, לטענה לפיה הורשה המבקש לנהוג בשעות שלאחר מדידתו ולהתנהלות המנהלית של המשטרה טרם עריכת השימוע.

אדגיש כבר בשלב זה כי כל הטענות הקשורות להליך העיכוב או המעצר הנטען על ידי ב"כ המבקש אין להם דבר וחצי דבר עם הבקשה לביטול הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה, וטוב היה לו לא היו מועלים כלל בהליך שבפני. ככל שסבור המבקש כי משטרת ישראל פעלה כלפיו שלא על פי החוק, ישנם גורמים מתאימים האמונים על חקירה בנושא זה וראוי כי תוגש בפניהם התלונה המתאימה.

עובדתית הגיע המבקש לבית המשפט כאשם חופי ללא כל מגבלת מעצר, מאסר או תנאי מגביל אחר זולת פסילתו המנהלית אותה מבקש ב"כ המבקש לבטל בהחלטה זו.

בהמשך הטיעונים, העלה ב"כ המבקש שני טיעונים רלוונטיים –

הראשון מתייחס לאיכות הראיות:

לטענתו אין אינדיקציה כי הרכב הנמדד בו נהג המבקש היה בודד בשעת מדידתו שכן השוטר לא ציין כי משני צדי הדרך ולמרחק של 50 מטר לא הייתה תנועה אחרת, בנוסף לא בוצעו כנדרש כל בדיקות המכשיר וגם לא נמחק נושא המדידה באמצעות שעון עצר.

עוד הוסיף בעניין הראיות כי בידי המדינה אין בדיקה תקופתית המעידה על כיול ותקינות תקופתית של המכשיר המודד.

טענתו השנייה התייחסה להיעדר מסוכנות הנובעת מהיעדר עבר תעבורתי רלוונטי של המבקש אשר לשיטתו מתפרנס מעבודה הקשורה לנהיגה וללא רכב אין לו יכולת פרנסה.

ב"כ המדינה התנגד לבקשה, טען כי בידי המדינה ראיות טובות לכאורה והפנה למסוכנות הנלמדת מנסיבות המקרה.