אבו עסא נ' מדינת ישראל

זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש נגד רכב מספר XXXXXX וכן צו פסילה מנהלית של ר.נ של המבקש. שני הצווים ניתנו על ידי קצין משטרה ביום 31.7.18 לאחר שנרשם נגד המבקש דו"ח תנועה בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

לגבי צו הפסילה מנהלית, טענה ב"כ המבקש כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה אינה כלולה בתוספת הרביעית לפקודה , שמעניקה סמכות לקצין המשטרה לתת את הצו הנ"ל.

ב"כ המשיבה השאירה ההחלטה בענין זה לשיקול דעת בית המשפט.

מאחר ואין מחלוקת כי העבירה אינה כלולה בתוספת הרביעית לפקודה כאמור, דין הבקשה לגבי רישיון הנהיגה להתקבל.

לגבי צו האיסור שימוש כן היתה סמכות בידי קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב, אבל טוענת ב"כ המבקש כי לא היה מקום לעשות זאת וכי קיים ספק באם המבקש נחשב כ"נוהג בזמן פסילה".

אכן, נדון המבקש ביום 17.7.18 בתיק 21895-02-17 לעונשים הכוללים מאסר בפועל וכן 60 יום פסילת רישיון הנהיגה.

עוד עולה מפרוטוקול הדיון לאחר גזירת עונשו של הנאשם , נתבקש בית המשפט על ידי ב"כ הנאשם לעכב את ביצוע העונש.

בית המשפט נענה בחיוב לבקשה ועיכב רק את תחילת ריצוי עונש המאסר.

ב"כ המבקש טענה בעת הדיון בפני בבקשה זו, כי בעת גזירת דינו של הנאשם התחוללה מהומה באולם, והמבקש הוצא מהאולם אחרי העלאת הבקשה לעיכוב העונש ובפועל לא שמע כי בית המשפט עיכב רק את עונש המאסר ולכן סבר בטעות כי העיכוב מתייחס גם לעונש הפסילה.

מעבר לכך, נקבע בסעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה, כי בחישוב תקופת הפסילה לא יבוא בחשבון "תקופה שבה נשא בעל רישיון עונש מאסר על עבירה שבגללה נפסל כאמור".