בפ"מ 1397-09-15

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

ביום 29.8.15, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב שנמצא בחזקת המבקש, למשך 30 יום, בגין עבירה של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה, המיוחסת למבקש עצמו, אשר נהג בשעת לילה מאוחרת ברכב שבנדון, בכביש 20, בסמוך לק"מ 14.

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

תחילה, עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שיש בידי המשיבה ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה וזאת בהסתמך על דו"חות פעולה, מזכרים, תע"צ משרד הרישוי ואף בדברי המבקש עצמו, שהודה כי שכר רכב מחברה או מאדם פרטי ונהג בו בתל אביב, לטענתו, על מנת לחלץ חברים שנתקעו.

על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה, :" אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב..".

לא מצאתי בטיעוני המבקש, כי הוא עומד באחד מהקריטריונים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהליך המנהלי, כפי שפורטו לעיל.