שוילי נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על רשיונו של המבקש בהתאם להחלטת קצין משטרה מיום 28.01.18 למשך 30 יום.

על פי הטענה העובדתית ביום 27.01.18 נהג המבקש ברכב בדרך שאינה עירונית במהירות של 148 קמ"ש בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש.

לטענת ב"כ המבקש המדובר בנהג ותיק ומיומן שאין לו עבר מכביד והוא לא היה מעורב מעולם בארוע תאונתי.

בנוסף טוען ב"כ המבקש כי מדובר באכיפה שבוצעה בכביש מס' 1, ציר תנועה סואן ביותר והתנועה בו ערה בכל שעות היממה ובפרט במוצאי שבת – המועד הרלבנטי לאישום. לטענתו, המבקש נהג ברכב בתוך שיירה של כלי רכב במהירות קבועה של 90 קמ"ש ואכיפתו בתוך שיירה של רכבים בשעת ערב בתנועה עמוסה, ובמיוחד כאשר לא נעצר במקום, יש בה כדי להצדיק את ביטול הפסילה המנהלית.

לטענתו, אכיפתו נעשתה באמצעות מכשיר ממל"ז אשר לגביו עדיין לא נקבעה בפסיקה חזקת אמינות. לטענתו, עבירתו האחרונה של הנאשם הינה משנת 2009 דבר המעיד שאין מדובר בנהג מסוכן.

לאור האמור, מבקש ב"כ המבקש להורות על ביטול הפסילה המנהלית.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה כפי שעולה מחומר החקירה ומדוחות השוטר לפיהם, מדובר בכביש מהיר עם שטח הפרדה בנוי בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי מדובר במהירות של 148 קמ"ש במקום 90 קמ"ש כלומר 58 קמ"ש מעל המהירות המותרת. ב"כ המשיבה מוסיפה כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין שכן החלטתו ניתנה על פי סמכות שהוקנתה לו בחוק.

לפיכך מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה נחה דעתי שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש.