בפ"מ 11627-12-16 אזווי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 18.12.16, ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 22200779944, שעניינו, עבירה של נהיגה בשכרות, מכח החזקה למסרב להיבדק וזאת, בהיות המבקש ממונה על רכב, כהגדרתו בסעיף 64ב(א)(2) לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א – 1961.

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול, כאשר ב"כ המבקש טענה כנגד קיומן של ראיות לכאורה, רק בהקשר של זהות המלווה ועיקר טענותיה, היו כנגד סמכות הקצין הפוסל וחוקיות צו הפסילה.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור, אך תחילה, יש להידרש לטענה המשפטית של ב"כ המבקש, לפיה, אין סמכות לפסול פסילה מנהלית ממונה על רכב, בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

בעניין זה, מקובלת עלי לחלוטין תגובת ב"כ המשיבה, אשר הפנתה להסדר המשפטי המעוגן בסעיפים 47(ב), 62(3) ו-64ב (א)(2) לפקודת התעבורה ובס"ק 11 לתוספת הרביעית, אשר צירופם יחדיו, מעניק לקצין משטרה סמכות לפסול פסילה מנהלית את רישיונו של ממונה על רכב, הנחשד בעבירה של נהיגה בשכרות.

לא מצאתי כל פרשנות חלופית, כפי שטענה ב"כ המבקש ולשון החוק ברורוה וחד משמעית בסוגיה זו.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 17.12.16, בשעה 01:34, נצפה המבקש, כשהוא יושב לצידה של נהגה ברכב, שנעצרה לבדיקה שגרתית במחסום משטרתי.

הנהגת זוהתה כנהגת חדשה, הנדרשת למלווה, על פי האמור בסעיף 12א לפקודת התעבורה והמבקש, הזדהה בפני השוטרים, כמלווה לנהגת. עוד טען המבקש בפני השוטרים, כי שתה אלכוהול וכמוהו יתר הנוסעים ברכב, למעט הנהגת.