בפ"מ 10987-03-16 עאבד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב אשר הוטל על המבקש בעקבות חשד כי עבר עבירה של הובלת מטען שמשקלו הכולל עולה על המשקל המותר בחוק.

כעולה מחומר הראיות, בתאריך 21.3.16 בשעה 18:00 , נסע המבקש בכביש 25 בצומת מחלף שרה, ברכב משא מסוג "מרצדס", והוביל ברכבו מטען שמשקלו הכולל הנו 73,880 ק"ג, העולה על משקלו הכולל של הרכב אשר הנו 59,000 ק"ג.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 28.3.16 טען ב"כ המבקש כי קיימים פגמים בראיות לכאורה. לטענתו, המשקל אשר צוין בדו"ח הנו המשקל הכולל של הרכב הגורר והנגרר יחד, בעוד שהיה על השוטר להתייחס למשקלו של כל רכב לחוד. עוד טען ב"כ המבקש כי המבקש טען בפני השוטר מיד לאחר השקילה כי פרק למעלה מטון ממשקלו של הרכב, כך שהמשקל אשר יוחס לו בדו"ח אינו נכון.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

אציין כי טענותיו של המבקש בדבר הפרדת הרכב הגורר מהנגרר הינה טענה אשר מקומה להתברר במסגרת התיק העיקרי, לאחר בירור השפעתה של הפרדת הרכבים , ככל שקיימת. ראה דבריו של כב' השופט י' ליפשיץ, בתיק ע"ח 1504-05-14 קנכט נ' מ"י (מחוזי חיפה, פורסם ביום 5.5.14), שם הועלתה טענה זהה בדבר הצורך בהפרדת הרכב הגורר מהנגרר. כב' השופט ליפשיץ ציין, "כי מדובר בטענה עובדתית שראשית יש להוכיחה במהלך ההליך העיקרי, ושנית יש להוכיח מהי השפעת אי הפרדת הגורר מהנגרר, אם בכלל".