בעל רישיון הדיר לשימוש בקרקע אינו זכאי לפיצוי בגין פינוי מחוברים שנבנו שלא כדין

הוסכם כי תחת הנתבעת מס' 2 יבוא מר אוזן משה, נושא ת.ז. 07638007 וכל הדברים אשר התייחסו לנתבעת מס' 2 יתייחסו לנתבע זה.

תחילתו של דיון זה, בכתב תביעה אשר הוגש בסדר דין מקוצר, ולאחר שניתן פסק דין חלקי, המורה על פינוי החלק אשר אינו במחלוקת הוגש כתב תביעה מתוקן,  על ידי מדינת ישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, ואלה עיקרם:

מדינת ישראל (רשות הפיתוח), בכל המועדים הרלוונטים לתובענה, היתה התובעת והבעלים של הזכויות במקרקעין הידועים בחלקה 8 בגוש 18615 בישוב גורן (להלן: "המקרקעין").

על פי כתב התביעה המקורי שהוגש ביום, 29.5.97, הידועים השתמשו במקרקעין באמצעות מבנים שהקימו והשתמשו בהם ללא אישור וללא היתר מן המדינה, מבלי לשלם לה דמי שימוש כלשהם, בתור פגיעה בזכויותיהם. כאמור, ביום 9.12.03 - ניתן פסק דין חלקי בתיק הנ"ל, המורה לנתבעים על פינוי המקרקעין וכן מאפשר למדינת ישראל, להגיש כתב תביעה מתוקן לדמי שימוש ראויים בגין השימוש הנ"ל שנעשה במקרקעין. בעתירתה בכתב התביעה, העמידה את תביעתה על סך 289,317 ש"ח בגין 7 השנים שקדמו להגשת כתב התביעה, בתיק כפי שהוא כיום, וכן סכום נוסף בסך 47,286 ש"ח כדמי שימוש שנתיים ראויים מיום שיקבע כמועד פינוי המקרקעין ועד לפינוי המקרקעין בפועל וזאת מכוח חוות דעת אשר צורפו לכתב התביעה.

מעבר לטענות אשר נטענו בכתב ההגנה, הגישו הנתבעים (להלן: "אוזן") כתב תביעה שכנגד אותו העמידו על סך 323,000 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

לטענתם, במהלך שנת 1978, או בסמוך לכך קיבלו התובעים שכנגד, בהסכמה וברשות האגודה לקבלת חזקה בשטח קרקע שמהווה חלק מחלקה 8 גוש 18615.

לטענתם של אוזן נמסר להם על ידי ועד האגודה, כי האגודה הינה חוכרת של הקרקע מהנתבע דרך הסוכנות היהודית לארץ ישראל. בהסתמך בתום לב  כך לדבריהם על האמור לעיל, החלו התובעים שכנגד בהכנות לצורך הקמת מבנה על המגרש ולצורך כך הוגשו תוכניות לועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה הגליל במעונה, לרבות תוכניות בניה תוכניות מודד וכיוצ"ב.

אוזן הופנו על ידי ועדה לתכנון לחברת החשמל, ושילמו סכומים נכבדים לצורכי חיבור חשמל למבנים ולעסק. בנוסף, טוענים אוזן שהכשירו את הקרקע שהיתה אדמה תרשית לצורך כל שכרו את שירותיהם של קבלנים והשקיעו כספים בהכנת תשתית בביוב טלפון וכו'.

לאחר השלמת כל הפעולות, בנו רצפת בטון ובנו עליה את המבנה והשקיעו בהם סכומי כסף נכבדים ביותר.

אוזן, השתמשו במגרש במבנה ובסככה לניהול עסק של מסגריה ופנצ'ריה, לאחר מכן לצורך ניהול עסק של שחיטת עופות וזאת במשך כ-19 שנה עד להגשת התביעה ללא כל טענה או הערה מטעם המדינה, למעט מכתב של מפקח מתאריך 6.1.97.

משנת 96 או בסמוך לכך הגיע מר מזיד פארס מנהל הפיקוח אצל הנתבעת, היא המדינה, וביקש להגיע להסדר ופשרה עם אוזן, מאחר והמדינה עומדת לפתח תשתיות לתעשיה בחלקה 8 גוש 18615 לרבות במגרש שהיה בחזקת התובעים שכנגד וסוכם כי תבדק האפשרות למתן חלופה על ידי המדינה .

לטענתם של אוזן, המדינה לא עמדה בהבטחותיה בניהול המו"מ, ותחת זאת שלחה מכתב אותו ציינתי ביום 6.1.97.

לטענתם של אוזן, הם זכאים לפיצוי בגין השקעותיהם בקרקע סך של 323,000 ש"ח וזאת מכוח חוות הדעת אותה הגישו על ידי המהנדס והשמאי מר פרמינגר.

על סמך כתבי הטענות, הוסכם כי מבחינה פרוצדורלית יגיש כל צד את סיכום טענותיו בכתב, 

שאת עיקריהם אביא כדלקמן:

טענות המדינה:

לאחר מתן פסק הדין החלקי ביום 9.12.03 נותרו להכרעה הסוגיות הבאות:

א.         האם זכאית המדינה לדמי שימוש ראויים? והאם מנגד זכאים אוזן, לסעדים כספיים המגיעים להם לטענתם.

ב.         מהם דמי השימוש הראויים האם יש לחייב בהם את הנתבעים בגין השימוש שהודו שעשו במקרקעין.