בעל זכות נופש רשאי לבטל חוזה להתקשרות עם רשת קלאב הוטל

 ובעניין:

היועץ המשפטי לממשלה

באמצעות ב"כ מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

עוה"ד ליאב וינבאום ועדי ברטל

המועצה הישראלית לצרכנות

ע"י עוה"ד זאב ש. פרידמן ויעל כהן-שאואט

עתירה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכותו של כל אדם אשר רכש מהנתבעות "זכות נופש" לסיים את ההתקשרות תוך ויתור על זכותו (להלן – זכות נופש ו- קלאב הוטל, בהתאמה). השאלה שבבסיס התובענה הוגדרה על ידי כבוד השופטת ענת ברון בסעיף 23 להחלטה מיום 18.6.2013, בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, כדלהלן: "השאלה המשפטית המשותפת לקבוצה היא: האם הסכמי הרכישה מקנים לחבריה זכות לסיים את ההתקשרות עם קלאב הוטל תוך ויתור על זכות הנופש, אם לאו. עילות התביעה הן כמפורט לעיל – מתחום דיני החוזים הכלליים, דיני הגנת הצרכן והחוזים האחידים" (הדגשה הוספה; להלן – ההחלטה בבקשת האישור).  

תמצית ההחלטה בבקשת האישור

במהלך שנות ה- 80' וה- 90' של המאה הקודמת התקשרו הנתבעות עם עשרות אלפי אנשים בהסכמים למתן זכות שימוש ביחידות נופש במלון טבריה, מלון אילת וקלאב אין – בין במישרין ובין בדרך של אשרור הסכמים קודמים שנחתמו עם חברות שקלאב הוטל נכנסה בנעליהן.  

אין חולק, שמדובר בחוזים אחידים, שנוסחו מטעם קלאב הוטל.

הן בהסכם מלון טבריה והן בהסכם מלון אילת נקבע, שמדובר בהסכם רכישה, שבמסגרתו מוכרת קלאב הוטל לרוכש "יחידת נופש" או "זכות נופש". בשני ההסכמים הובהר, שמדובר בזכות שימוש ביחידת נופש של המלון בשבוע מסוים בכל שנה. על פי הסכם מלון טבריה זכות הנופש היא ביחידת דיור מסוימת במלון ואילו על פי הסכם מלון אילת מדובר בזכות בלתי מסוימת באחת מיחידות הדיור שבמלון.  

בכל ההסכמים מדובר בזכות נופש לתקופה ממושכת בת עשרות רבות של שנים: 98 שנים, 50 שנים או תקופה שתסתיים לכל המוקדם בשנת 2029, כאשר קלאב הוטל תפעל להארכת זכויותיה במלון ובהתאם לכך גם להארכת זכות הנופש של הרוכשים.

(סעיף 4 להחלטה בבקשת האישור).