בע"מ ח' 520000118 נ' כ.ע. מעדני השדה נ.ע. (2000) בע"מ

פסק דין

מבוא

זוהי תביעה שטרית בסדר דין מהיר.

המדובר בשני שיקים אשר נמשכו ביום 15.9.2009 על ידי הנתבעת לפקודת "אורי שיווק מוצרי חלב" (להלן "הנפרע") ואשר הוסבו, באותו היום, על ידי הנפרע לתובע (להלן "הבנק").

השיק האחד סכומו 4,280 ₪ ומועד פרעונו 18.11.2009 והשיק השני סכומו 10,000 ₪ ומועד פירעונו 20.12.2009 (להלן "השיקים").

לאחר הסבת השיקים לבנק, נתנה הנתבעת הוראת ביטול לשיקים ומסיבה זו הם חוללו ולא שולמו לבנק ומכאן התביעה.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת טענת הגנה שטרית מסוג כישלון תמורה חלקי. לטענתה, השיקים נמסרו על ידה לנפרע עבור מוצרי חלב בכמות של 1,400 ק"ג אשר היה על הנפרע לספק לה על פי דרישתה. הנפרע אישר בכתב על גבי ספח השיקים, כי אם הסחורה לא תסופק במלואה, השיקים יבוטלו. ואכן, הסחורה לא סופקה על ידי הנפרע. ביום 17.9.2009 סיפק הנפרע 29 ק"ג בלבד, לאחר מכן הנפרע לא ענה לטלפונים של הנתבעת שניסתה להשיגו מספר פעמים ואו אז החל מנהל הנתבעת לחשוד שמשהו לא תקין מתרחש. מנהל הנתבעת פנה ביום 20.9.2009 לבנק התובע, שם מתנהל הן חשבון הנתבעת והן חשבון הנפרע, וביקש לבטל את השיקים, אלא שפקיד הבנק בשם סוהיל, שהיה אחראי על חשבון הנפרע, לחץ על מנהל הנתבעת להימנע מביטול השיקים והבטיח שהוא עצמו ידאג ליצור קשר עם הנפרע וישכנע אותו לספק את הסחורה. לאחר מכן אכן סופקה לנתבעת - ביום 24.9.2009 וביום 29.9.2009, סחורה נוספת בכמות כוללת של 30 ק"ג, אך לאחר מכן הנתבעת לא הצליחה ליצור קשר עם הנפרע ולא נתקבלה עוד סחורה. על כן, ביום 8.10.2009 ביטלה הנתבעת את השיקים.

הנתבעת טוענת כי הנפרע רימה אותה וידע, כבר בעת ביצוע העסקה, כי אין ביכולתו לספק את הסחורה במלואה. הבנק, מצדו, גרם לנתבעת נזק רב כאשר הרשה לעצמו להתערב בעסקה שהוא איננו צד לה. יתרה מכך, הבנק ידע או היה עליו לדעת, במועד הפקדת השיקים, כי מצבו העסקי של הנפרע אינו טוב והיה עליו להתנהג במשנה זהירות לגבי שיקים דחויים. הבנק קיבל את השיקים בחוסר תום לב וללא תמורה, כאשר הוא ידע או היה עליו לדעת על הפגם בזכות הקניין בשיקים שסוחרו אליו. על כן, הבנק איננו אוחז כשורה בשיקים.

לטענת הנתבעת, עיון בתדפיסי הבנק של הנפרע בחודשים שלפני סיחור השיקים לבנק, מראה בבירור כי מצבו הכספי של הנפרע במועד הסיחור היה רע מאד והיה חשש מעל לסביר שהוא לא יעמוד בהתחייבותו כלפי הנתבעת.

טענות הבנק - התובע

הבנק טוען כי ביום 15.9.2009 הוצגו השיקים לניכיון בחשבון הנפרע. במועד זה, הבנק לא ידע ולא היה צריך לדעת שהנפרע לא יעמוד בהתחייבויותיו כלפי הנתבעת. מעיון בתדפיסי החשבון של הנפרע מיום 1.6.2009 ועד ליום 15.9.2009 עולה כי מצב החשבון היה סביר וכי הוא עמד בהתחייבויותיו, למעט החזר הוראת קבע בסך של 1,391 ₪ ביום 17.7.2009 והחזרה של שיק בסך של 6,157 ₪ ביום 11.9.2009 מחמת העדר כיסוי מספיק. הבנק, אפוא, היה תם לב בעת שסוחרו לו השיקים ובעסקת הניכיון עם הנפרע הוא נתן תמורה ועל כן הוא בבחינת אוחז כשורה בשיקים ויש לקבל את התביעה.

הסכמה דיונית

בדיון שהתקיים בפני ביום 2.6.13 ולאחר שנשמעו העדויות, בהן לא נסתרו טענת הנתבעת לכישלון תמורה חלקי ומנגד - טענת הבנק כי נתן תמורה לנפרע עבור השיקים במסגרת עסקת הניכיון, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה בתביעה זו הינה שאלת תום ליבו של הבנק ובהתאם לכך - השאלה האם הוא נהנה ממעמד של אוחז כשורה בשיקים. תחת הסכמה זו סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל-פה ולאחר מכן גם הגישו אסמכתאות משפטיות התומכות בטענותיהם.

דיון והכרעה

כפי שצוין לעיל, הנתבעת הוכיחה את טענתה לכישלון תמורה חלקי וקצוב (בהתאם לכמות שסופקה בק"ג). בכך, עמדה הנתבעת בנטל להוכיח כי זכות הקניין של הנפרע בשיקים נפגמה באופן המעניק לה הגנה שטרית ראויה. על מנת להתגבר על טענת הגנה זו, על הבנק - האוחז בשיקים והתובע מכוחם - להוכיח כי אחיזתו בשיקים הינה במעמד של אוחז כשורה, שאז יש בכוחו להתגבר על הפגם שנפל בזכות הקניין של הנפרע בשיקים.

סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"(א)אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1)נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה"