בע"מ 948/15 פלוני נ' פלונית

1. מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.1.2015בעמ"ש 16430-04-14 (בפני כב' השופטים מיכל נד"ב, ורדה פלאוט וצבי ויצמן) בגדרה התקבלה הבקשה למתן רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבה בהליך זה על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת מרים קראוס). זאת באופן שנקבעו שלושה תנאים חדשים להבטחת העתקת מקום מגוריהן של המשיבה וביתם המשותפת לשוויץ, תוך שמירת זכויות המבקש.

           הפרוצדורה הדיונית בנדון סבוכה היא. די לומר כי המחלוקת בין הצדדים עברה יחד עם הליך זה חמישה גלגולים. עיקרי הדברים יפורטו עתה.

2. המשיבה הגיעה לישראל משוויץ בעקבות נישואיה האזרחיים למבקש ב - 2011, יחד עם בתה שהייתה אז בת חמש. בארץ ילדה את בתם המשותפת (להלן: הבת). הנישואין לא עלו יפה, וכבר בשנת 2012 הגישו הצדדים תביעות הדדיות לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בעניין משמורת הבת ומזונות. בסוף אותה שנה הותרו נישואיהם. המשיבה נותרה בארץ ללא קרובי משפחה וללא עבודה, והיא אינה דוברת עברית. בהתאם לכך, ביקשה שיתירו לה להגר חזרה לשוויץ עם שתי בנותיה. לטענתה, בשוויץ מובטחים לה סיוע מהרשויות, עבודה בתחום עיסוקה ותמיכה ממשפחתה המתגוררת במקום.

3. בית המשפט לענייני משפחה הפנה את הצדדים לאבחון מסוגלות הורית שנערך על ידי מכון שקד. בחוות הדעת נקבע כי ההסדר הטוב ביותר מבחינת הבת יהיה מגורים עם אמה ואחותה בשוויץ, במקביל לקביעת הסדרי ראייה בינה לבין אביה. חוות דעת זו אומצה על ידי בית המשפט. נקבע כי על האם ליטול את תפקיד ההורה המשמורן, וכי יהא נכון לאפשר לה לשוב לשוויץ עם בנותיה, תוך אימוץ הסדרי ראייה למבקש. אלו יבוצעו בדרכים שונות – החל בתקשורת אלקטרונית, וכלה בהגעה פיזית של הבת פעמים מספר לישראל.

           לצורך הבטחת קיום התחייבויותיה של המשיבה, וכדי למנוע את הברחת הבת משוויץ וניתוק הקשר עם אביה, קבע בית המשפט מספר ביטחונות. ראשית, הוחלט כי על המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערבון על סך של 500,000 ₪ להבטחת פרטי ההסכם בין הצדדים. שנית, נקבעו הסדרי ראייה מסוימים, כפי שצוין. שלישית, היה על המשיבה למסור פרטים למבקש אודותיה ואודות ביתם. רביעית, וכאן נמצאת נקודת המחלוקת העיקרית בענייננו, היה על המשיבה להמציא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הבת שייקלט במשטרת הגבולות בשוויץ, שאמור להבטיח כי הבת לא תצא מן המדינה אלא לצורך ביקורים בישראל. עד כאן ההליך הראשון שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.

           האם הגישה ערעור כנגד פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 16430-04-14). הצדדים הגיעו להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיו הביטחונות והסדרי הביקור יוותרו על כנם, למעט סכום הערבון שיופחת לסך של 150,000 ₪. בהמשך אותה שנה הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לשינוי פסק הדין. לדבריה, צו עיכוב יציאה מהארץ אינו ניתן לביצוע בשוויץ, משום שניתן לעבור משוויץ למדינות שכנות ללא צורך בביקורת גבולות ובדרכון. בית המשפט לענייני משפחה החליט כי לא הוענקה לו סמכות לשנות פסק דין חלוט של המחוזי, וכי בהיעדר הסכמה יש להגיש הליך חדש. זהו ההליך השני שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה, והשלישי במספר.

           בהתאם, פנתה המשיבה לביהמ"ש המחוזי, בבקשה לבטל את פסק דינו מחמת חוסר אפשרות לבצעו, כפי שטענה בערכאה הקודמת. במסגרת זו, העלתה שלוש חלופות מצטברות על מנת להבטיח כי הילדה לא תצא את גבולות שוויץ, חלף הצו לעיכוב יציאה. ראשית, תנפיק היא לבת דרכון התקף בשוויץ ובישראל בלבד, ואף השיגה את אישור השגרירות השוויצרית להיתכנות העניין. שנית, פרטי פסק הדין יועברו לרשות להגנת הילד בשוויץ, וזו תגדיר את הוצאת הבת מחוץ לגבולות המדינה כעבירה לפי החוק השוויצרי. שלישית, לבת ימונה אפוטרופוס, דרכונה יופקד בידיו, והוא יחזירו לאם רק לצורך שליחת הבת לביקור מולדת בישראל.