בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני

           מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (עמ"ש 45610-09-12, כב' השופטים י' ענבר, י' שבח ו-ש' שוחט), במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (ת"ע 106262-07, כב' השופטת ח' ריש-רוטשילד), לפיו צוואת המנוחה היא תקפה.

רקע והליכים

1. המבקשת והמשיב הם אחים, שאימם הלכה לבית עולמה ביום 5.7.2007, לאחר התמודדות עם מחלה קשה (להלן: המנוחה). במהלך מחלתה, לוותה המנוחה על ידי המבקשת, אשר הרבתה לשהות במחיצתה. צוואת המנוחה נערכה כ-3 חודשים לפני פטירתה, ביום 27.3.2007, ולמחרת הופקדה אצל הרשם לענייני ירושה (להלן: הצוואה). בצוואה, זיכתה המנוחה את המבקשת בכל רכושה "ללא יוצא מן הכלל", תוך שהדגישה כי למשיב "אינני מורישה דבר" (סעיפים 3-2 לצוואה).

           המשיב הגיש כתב התנגדות לצוואה, בטענות של העדר כשרות, מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת (על פי סעיפים 26, 35 ו-30 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, בהתאמה (להלן: החוק)). עוד נטען לפגם צורני בצוואה, שנחתמה בפני עד אחד בלבד. בית המשפט לענייני משפחה דחה טענות אלה, וקבע כי הצוואה תקפה. ערעור המשיב התקבל, באשר לטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. דהיינו, בית המשפט המחוזי הותיר על כנן את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיהן המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה והמבקשת לא הייתה מעורבת בעריכתה באופן המביא לפסלותה על פי סעיף 35 לחוק. יחד עם זאת, נקבע כי בחינת נסיבות עריכת הצוואה כמכלול מעלה כי התקיימה "השפעה בלתי הוגנת". מכאן הבקשה שבפניי.

טענות הצדדים

3. לעמדת המבקשת, הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת הועלתה על ידי המשיב בחצי-פה בלבד, והיא כלל לא נדונה בפני בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי הקביעה בדבר השפעה בלתי הוגנת מבוססת על "עובדה" שאינה מתיישבת עם חומר הראיות שהוצג, לא נטענה על ידי המשיב וממילא לא הוכחה – לפיה המבקשת התגוררה עם המנוחה לאחר עריכת הצוואה. לגופם של דברים, סומכת המבקשת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה והנמקותיו בדבר העדר השפעה בלתי הוגנת.

           המשיב טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על חומר הראיות שהוצג בפני ערכאות קמא, ואין הצדקה להתערב בו. עוד מטעים המשיב כי הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת הועלתה ונדונה לגופה. כמו כן, לגישת המשיב, אין נפקא מינא לעובדה שהמבקשת לא התגוררה עם המנוחה. על פי קו זה, אין בכך כדי לשלול את שליטתה של המבקשת במנוחה, במצבה הקשה, העולה – יחד עם שאר הנסיבות ובכללן חריגות תוכנה של הצוואה – כדי השפעה בלתי הוגנת.