בע"מ 4000/16, פלוני נ' פלונית ואח'

השופט נ' הנדל:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ש 25742-01-16, כב' הנשיא ד"ר א' אברהם וכב' השופטים ד' צרפתי ו-ע' עיילבוני), במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה (שהוכתרה כ"פסק דין") (תמ"ש 25454-03-12, תמ"ש 26079-05-13, כב' השופט מ' שדאפנה), בעניין חידוש הקשר בין קטין לאמו, סביו וסבתו.

1. המקרה שבפנינו הוא מיוחד וייחודי. המבקש 1 הוא ילד בן 12.5 שנים לערך (להלן: הקטין). בגיל הרך של כ-3.5 שנים הוצא הקטין ממשמורת אמו, משיבה 1, והועבר למשמורת אביו, מבקש 2 (להלן: האם ו- האב). מהחומר עולה כי מאז, לא נפגשו הקטין והאם בצורה סדירה, ומזה 4 שנים לא היה כל קשר בין הקטין לבין אמו-הורתו. משיבים 3-2 הם הורי האם, סביו וסבתו של הקטין, אשר לא ראו אותו מזה כעשור – עת הועבר למשמורת אביו. ניתוק הקשר בין הקטין לבין אמו, סביו וסבתו הוא תוצאה, בין היתר, של החלטות שונות שניתנו ביחס לקטין, על רקע חוות דעת של גורמי מקצוע בעניינו.

           במשך תקופה ארוכה מאוד, שתחילתה בהעברת הקטין ממשמורת האם למשמורת האב, נוהלו מספר הליכים בבתי המשפט. לצורך הכרעה, אין אנו נדרשים לפרט את השתלשלות האירועים המסועפת, ודי אם נדגיש את התארכותה יתר על המידה, תוך גביית מחיר מהמעורבים. בכל מקרה, במסגרת הנוכחית עסקינן בהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבעה כי ניתן לקבוע הסדרי שהייה בין האם לבין הקטין במסגרת שתבטיח שמירה על הקטין, תחת פיקוח והשגחה של לשכת הרווחה. בית המשפט לענייני משפחה פירט בהחלטתו את המנגנון והמתווה לשם חידוש הקשר, ובכפוף למניעת פגיעה בקטין ובטובתו. הלכה למעשה, ובין השאר, נקבע כדלקמן: ימונה פסיכולוג לצורך אבחון, טיפול ושיקום הקשר בין הקטין לבין אמו, סביו וסבתו. על הפסיכולוג להיות בקשר רצוף עם לשכת הרווחה ולעדכן באשר לבשלותו ומוכנותו של הקטין לקראת חידוש הקשר בינו לבין האם. ככל שהפסיכולוג יחליט כי ניתן לקיים מפגשים כאלה, הללו ייערכו בשלב ראשון אך ורק במרכז קשר, תחת פיקוח, השגחה וליווי (פסקה 106 להחלטת בית המשפט לענייני משפחה).

           האב הגיש, בשמו ובשם הקטין, ערעור לבית המשפט המחוזי. שם נקבע כי מבחינה דיונית, הכרעת בית המשפט לענייני משפחה היא החלטה ולא פסק דין, ולכן אין בנמצא זכות ערעור. לגופו של עניין, נקבעו הדברים הבאים:

"עניין לנו בהחלטה שקבעה מתווה, שלעת הזו הינו מתבקש וראוי, ולכן לא מצאנו כל מקום להתערבותנו בה. עם זאת אנו רואים להעיר, למען הסר ספק, כי לאחר שתינתן חוות הדעת של המומחה, שעל הכנתה ציווה בית המשפט קמא בהחלטתו, ישוב העניין לפתחו של בית המשפט קמא, על מנת שיושלם הדיון במחלוקת שבין בעלי הדין, ובכלל זה – ככל שיהא צורך – ייחקר המומחה על חוות דעתו, ובית המשפט יתן החלטה שתשלים את ההליך".

האב, שלא הסכין עם התוצאה, הגיש את הבקשה דנא.

2. עקב החריגות שבהשתלשלות ההליכים והמצב הנוכחי נקבעה הבקשה למתן רשות ערעור לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים. שמענו את הצדדים באריכות. יש לקוות כי הדרך העניינית והמכובדת בה טענו באי-כוח הצדדים בפנינו תשקף גם את התנהגותם של מרשיהם מחוץ לאולם בית המשפט. במסגרת הדיון, הצהיר בא כוחו של האב כי מרשו מעוניין שיהיה מגע בין הקטין לבין האם, וכן שהעניין ייבדק, אך ביקש כי המומחה שבדק את הנושא בעבר וטיפל בקטין הוא שימשיך לבדוק את הנושא כל חצי שנה, ולא המומחה שמינה בית המשפט לענייני משפחה. עוד הובהר במהלך הדיון בפנינו כי למעשה, מסכימים באי כוח הצדדים כי יש לפרש את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה באופן שבו פירש אותה בית המשפט המחוזי, דהיינו כי אין בה קביעה נחרצת לפיה יחודש הקשר בין הקטין לבין האם, וכך גם לגבי סביו וסבתו, אלא קביעת מתווה ושלבים לבחינת אפשרות החידוש של הקשר.

3.        נקדים מסקנה לניתוח ונאמר כי דעתנו היא שדין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, רואים אנו מקום להבהיר את החלטת בית המשפט המחוזי ואת משמעותה. נציין שלושה הדגשים: