בע"ח 60772-01-17 עופר סלהוב נ' מדינת ישראל

1.נגד המבקש ונגד שניים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של גרימת מוות ברשלנות של ילדה בת 4 שטבעה במקווה טהרה בבני ברק ביום הכיפורים. הנאשם היה אחראי הניקיון במקווה והעבירה מיוחסת לו כיוון שלפי הטענה הוא לא מילא את חובתו להבטיח שהמקווה ירוקן ממים. נאשם נוסף שימש כמנהל המקווה ומיוחסת לו אחריות הן לכך שלא רוקנו מי המקווה והן לכך שדלתות המקווה לא היו תקינות ונעולות. נאשם שלישי שימש כאחראי המקוואות בעיר בני ברק, והעבירה מיוחסת לו בגלל אחריותו הנטענת לכך שדלתות המקווה לא היו תקינות ונעולות.

2.המבקש עותר במסגרת בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 לקבל מספר חומרים שלהם הוא נזקק לטענתו לצורך הגנת הנאשם.

3.אפתח בחומרים שאותם ביקש הסניגור ואשר אין מחלוקת ממשית בעניינם:

א.בהמשך להוראה קודמת של השופט צחי עוזיאל אני מורה לעיריית בני ברק להעביר לעיון הסניגור את העתק המסמכים בתיק רישוי עסקים של המקווה, אף על פי שלא ניתן לו רישיון.

ב.הסניגור חזר בו מבקשתו לקבל במסגרת הליך זה העתק מתיק הבניין של המקווה, שכן מדובר במסמך הפתוח לעיון הקהל והוא יכול לקבל אותו בפנייה ישירה לעירייה (ראו: עע"מ 1662/14 יחיא ג'יוסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טייבה (2016)).

ג.דו"ח מד"א הועבר לסנגור באופן חלקי וכמובן שעל המדינה להעבירו באופן מלא.

ד.מסמך מאת הנאשם מנדי סגל הנמצא בתיק החקירה הועבר לסניגור באופן חלקי. מסתבר שהסיבה לכך היא שהדו"ח המקורי מודפס על שני צדי הדף. הסניגור זכאי כמובן לעיין בכל המסמך, והמדינה כמובן אינה מתנגדת לכך, והיא תעביר לו את העמודים החסרים בהקדם. יצוין שהמדינה הבהירה כי אין ברשותה מסמך המתעד את תפיסת המסמך, ונראה על פי האמור בעדותו של סגל בחקירה שהוא מסר את המסמך במהלך חקירתו. לאחר שעיינתי במסמך לא השתכנעתי שיש בסיס לחששו של הסניגור שמדובר במסמך שהוא חלק ממסמך גדול יותר, ואני סבור שלאחר שיקבל את עמודי המסמך החסרים תבוא בקשתו על סיפוקה.

4.עוד ביקש הסניגור לקבל לעיונו את תיקי הביקורות של משטרת ישראל ושל מכבי האש במקווה הטהרה שבו אירע האסון נושא כתב האישום. תיקים אלה אינם נמצאים בידי התביעה והסניגור טוען כי הם רלבנטיים להגנת הנאשם. ב"כ המדינה לא טענה שהעובדה שהתיקים אינם מצויים בידיה מספיקה כדי לקבוע כי לא מדובר בחומר חקירה, אך טענה שהסניגור לא הוכיח את הרלבנטיות שלהם, שכן לטענת המדינה אחריותו של המבקש לקרות האסון מוכחת בראיות שכבר נמצאות בתיק החקירה. עוד הוסיפה התובעת כי "בתיקים מסוג זה אין סוף למגוון הגורמים שניתן לחשוב שיש לחקור".