בע"ח 35493-07-14 בן שמחון נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן צו לגילוי חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק").

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמות ביחס לחלק מהחומר המבוקש, ובאשר למסמכים השנויים במחלוקת נקבע דיון ליום 7.10.14.

טיעוני הצדדים

1. ההגנה ביקשה לקבל לידיה את המסמכים שהעבירו המתלוננים למאשימה הכוללים את הערר על סגירת התיק, ההחלטה המנומקת של הגורם המוסמך (להלן: "ההחלטה בערר") וכן את המכתב למפכ"ל, שכן יתכן והעדים הוסיפו על הודעותיהם במשטרה וכן על מנת לבחון טענת הגנה מן הצדק. התביעה הסכימה להעביר לידי ההגנה את הערר ואת המכתב למפכ"ל, אך סרבה להעביר לעיון ההגנה את ההחלטה בערר, משום שמדובר ב"תרשמות פנימית" שאינה מהווה חומר חקירה שיש להעבירו לעיון ההגנה, כפי שטענה גם לפניי. בדיון לפניי טענה ההגנה כי בהתאם לפסיקה המקנה סמכות לערכאה הדנה בתיק לבחון פגמים מנהליים, אשר עשויים להשליך על ניהולו של ההליך המשפטי בכללותו, יש להעביר אף את ההחלטה בערר לעיונה. בקשה זו מקבלת משנה תוקף, נוכח טענת ההגנה לפיה ראשית התקבלה החלטה שלא להעמיד לדין את הנאשם ורק לאחר פנייה של אשת המתלונן למפכ"ל נפתח תיק החקירה מחדש.

    

2. ההגנה ביקשה להעביר לידיה את נימוקי ההחלטה שלא להעמיד לדין את המתלונן (להלן: "ההחלטה בעניין המתלונן") בגין עבירות של השגת גבול, תקיפה ואיומים לשם ביסוס טענתה להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. התביעה, מצידה, טענה כי נימוקי סגירת תיק החקירה נגד המתלונן הינן בגדר "תרשומת פנימית" שאין להעמידה לעיון המבקש.

3. עוד ציינה ההגנה שיש להעביר לידיה את פרטי הבעלות על השטח שעליו התרחשה העבירה, שכן המתלונן נכנס לשטחם של שכניו של הנאשם לשם כריתת עץ ואלה האחרונים ביקשו את עזרתו של הנאשם בהרחקתו של המתלונן משטחם. בדיון לפניי טענה המאשימה כי בתיק החקירה אין חומר חקירה בעניין זה, שלדעתה אינו נוגע לאישום ואולם הגישה למסמכים המצויים בלשכת רישום המקרקעין פתוחה לכל ועל כן באפשרותה של ההגנה להשיג את המסמכים.

    

4. בעמ' 1 סעיף ד. לבקשה ציינה ההגנה כי היא מעוניינת בקבלת רישום פלילי של המתלונן, שהינו עד תביעה מס' 2, כולל תיקי מב"ד. בתגובתה הודיעה התביעה כי למתלונן אין הרשעות פליליות. ואולם, בעמ' 2 סעיף 6 לתגובתה התייחסה ההגנה לעד תביעה נוסף, עד תביעה מס' 1, מר גסאן שיבלי בטענה כי אם יש לעדים אלו הרשעות קודמות ניתן ללמוד מכך על אופיים. ההגנה לא העלתה סוגיה זו שוב בדיון לפניי, מכאן שככל הנראה, תשובתה של התביעה לעניין זה סיפקה אותה ועל כן זנחה את טענתה באשר ליתר הרישום הפלילי הנוגע לעד תביעה מס' 2 וביחס לרישום הפלילי של עד תביעה מס' 1. לפיכך, אינני רואה צורך לדון בסוגיה זו. בשולי הדברים אציין כי משלא הצביע הנאשם על הפגיעה בהגנתו הנובעת מאי קבלת הרישום הפלילי של עד תביעה 1 ויתר הרישום הפלילי של עד תביעה מס' 2, הרי שזכותו של האחרון לפרטיות גוברת.

    

   דיון והכרעה

   לשון הוראת סעיף 74 (א) לחוק: