בע"ח 27967-01-16 שבאנה נ' מדינת ישראל

1. בקשה לעיון בחומרי חקירה בהתאם לסעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

במרכז המחלוקת האם יש להעביר לעיון ב"כ הנאשם את גיליון הרישום המשמעתי של שוטר שהינו עד תביעה מרכזי במשפטו של הנאשם.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם, שבוצעה על פי הנטען במהלך מרדף משטרתי. השוטר שאת רישומו המשמעתי מבקש ב"כ הנאשם לקבל, השתתף במרדף ורשם את מסלול הנסיעה. העד השני שהיה ברכב מסר עדות על האירוע עצמו והסתמך על הנתונים שמסר העד שהוא נשוא הבקשה (ר' דברי ב"כ המשיבה, פרוטוקול מיום 29.2.16).

2. מלכתחילה כללה הבקשה גם את הרישום הפלילי של העד וכן את הקלטת גל הקשר המשטרתי המתעד את האירוע נשוא האישום. המשיבה הסכימה להעברתם של אלו כמו גם להעברתו של התיק המשמעתי נשוא ההליך הפלילי בו הורשע העד (ר' שם). נותרה כאמור מחלוקת לגבי יתרת גליון הרישום המשמעתי.

3. לטענת ב"כ המבקש מדובר בתיק המבוסס רובו ככולו על עדות השוטר ועל דוחות הפעולה שערך אודות האירוע. בנסיבות אלו מהימנותו של העד הינה אחת השאלות המרכזיות שתעמוד לדיון במהלך בירור האשמה. על כן קבלת הרישום המשמעתי של השוטר חיונית ביותר להגנת הנאשם שכן יתכן שיהא בו כדי להעיד על כך שהעד אינו מקפיד ברישומיו, וגם אם מדובר בהרשעות שחוזרות על עצמן, מדובר בנתון רלוונטי. ב"כ המבקש מצביע על כך שבעברו של השוטר הרשעה בבידוי ראיות, הדחה בחקירה, מרמה והפרת אמונים, ויש בכך לטענתו כדי להצדיק גם את העברת הרישום המשמעתי במלואו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה רישומו המשמעתי של העד אינו רלוונטי לעבירות דנן, ואין בו תועלת פוטנציאלית להגנתו של הנאשם שתצדיק העברתו להגנה. לא די בכך שהעד הרלוונטי הוא אחד העדים המרכזיים כדי להצדיק העברת מידע בדבר עברו המשמעתי שאינו נוגע לעניין ובנסיבות אלו, ובהיעדרו של דבר מה נוסף, יש ליתן משקל רב יותר לזכויות העד ולפגיעה בפרטיותו. עוד נטען כי מדובר בעבירות שבחלקן ישנות מאוד ולא רלוונטיות וגם בכך יש כדי להשליך על מידת הפגיעה בפרטיות.

4. ההלכה הנוהגת היום כפי שנקבעה בבש"פ 5881/06 בניזרי נ. מדינת ישראל פ"ד סב(1) 684 (2007) היא כי יש להעביר את הרישום הפלילי של עד לעיון הנאשם וסניגורו כאשר הוא רלוונטי וכאשר קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם (ר' גם בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ. שימשילשווילי, פיסקה 10; בש"פ 600/15 הירשמן נ. מדינת ישראל, פסקאות 7-5).

עוד נקבע כי "העובדה שמדובר בעד יחיד או עד מרכזי שעליו עומד האישום כולו היא בעלת משקל לבחינת הרלוונטיות של המרשם הפלילי של העד, אך היא אינה תנאי מספיק. על מנת לעמוד במבחן הרלבנטיות ולהצדיק פגיעה בזכות לפרטיות של העד ובאינטרס הציבורי למניעת הרתעת עדים ממסירת עדות, נדרש ,דבר מה נוסף", היינו – אינדיקציה לכך שיש במרשם הפלילי של העד פוטנציאל ממשי קונקרטי לתרום להגנת הנאשם...האפשרות התאורטית למצוא במרשם הפלילי סיוע להגנת הנאשם ללא כל אינדיקציה קונקרטית, אין די בה כדי להצדיק לראות במרשם הפלילי של עד משום "חומר חקירה"" (בש"פ 4508/15 אורן סבג נ. מדינת ישראל, פיסקאות 9-8).

ב"כ הצדדים לא טענו כי יש להחיל מבחנים אחרים בשאלת העברתו של רישום משמעתי (להבדיל מרישום פלילי) הגם שקיימות בעניין זה פנים כאן ולכאן הן בשים לב להסדר הסטאטוטורי הקיים בעניין המרשם הפלילי והן בשים לב לשוני בהליכים. עם זאת, משלא טענו הצדדים אחרת אניח אף אני כי המבחנים זהים.