בע"ח 2728-03-16 אסוריו נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה להורות למשיבה לאפשר למבקש, באמצעות בא כוחו לעיין בגיליון המרשם הפלילי של המתלונן, עד התביעה, מר טספאי דיקנה (להלן – המתלונן) וכן ברשימת התלונות הקודמות אותן הגיש במשטרה. עוד מתבקש להורות למשיבה להעביר לעיון ב"כ המבקש את גיליון הרישום המשטרתי והפלילי של השוטרים ע.ת 4 ו-5 וכן את חומר החקירה בתיק מח"ש שנפתח כנגד השוטרים.

2.מהבקשה עולה כי הצורך בעיון בגיליון המרשם הפלילי של עד התביעה וברשימת התלונות אותן הגיש נובע בשל העובדה כי מדובר בעד המרכזי מטעם התביעה וככל שיש בעברו רישום פלילי בנוגע לעבירות שיש להן קשר למהימנותו של העד יהיה בכך כדי להשפיע גם המהימנות ביחס אליו במסגרת תיק זה.

באשר לבקשה לקבלת גיליון הרישום הפלילי של השוטרים נטען כי המבקש טען לאלימות שהופנתה כלפיו מצד השוטרים ועל כן ככל שיש לשוטרים רישומים קודמים, יהיה בכך כדי לבסס את הגנת המבקש. כך גם באשר לחומר החקירה בתיק מח"ש שנפתח כנגד השוטרים.

3.ב"כ המבקש, הפנה בעניין זה להלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון באשר לפרשנות שיש ליתן למונח "חומר חקירה", ולמבחן ה"רלבנטיות" העומד בבסיס ההכרעה האם ראיות מסוימות יהוו חומר חקירה. לדעת ב"כ המבקש על פי מבחן זה יש מקום לאפשר את העיון במסמכים המבוקשים על ידו.

4.המשיבה התנגדה לבקשת המבקש, תוך שאף היא סוקרת את הפסיקה בעניין מהותו של "חומר חקירה" ומצביעה על הצורך ביצירת גבולות לפרשנותו של המונח. המבקשת אף הצביעה על הצורך לאזן בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים והצורך להגן על פרטיותם.

5.שני הצדדים הפנו בעניין זה להלכה שנקבעה בבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (2007), (להלן – הלכת בניזרי) באשר להתנגשות בין שני האינטרסים האמורים והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה זו.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובחומר שצורף להן וכן בתיק החקירה, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה ולהעדיף את זכותו של עד התביעה ושל השוטרים להגנה על פרטיותם על פני זכותו של המבקש להליך הוגן.

7.עוד בטרם אנמק החלטתי, אבהיר כי בכל הקשור לחומר החקירה בתיק מח"ש, ככל שנפתח, כנגד השוטרים, נראה כי הבקשה הקדימה את זמנה, שכן לא הובאה כל ראיה מטעם המבקש כי מוצו ההליכים למול מח"ש לקבלת חומר החקירה.