בע"א 37806-05-15

המבקש עתר בבקשה להארכת מועד להשיפט בגין 10 דוחות חניה שנרשמו לחובתו בתחום העיר רמת גן במהלך התקופה שבין יום 15/11/12 לבין יום 27/12/12 (להלן:"הדוחות").

המבקש טוען בבקשה כי התוודע לדוחות האמורים רק במהלך חודש נובמבר 2014 משפנה אליו מעקל שפעל מטעם המאשימה וביקש לגבות את סכומי הקנסות שצויינו בדוחות. המבקש מוסיף כי מעולם לא נהג בתחום שיפוטה של המאשימה.

המבקש הוסיף וטען כי ככל שקיים מסמך הנחזה להיות חוזה השכרת רכב אשר נחתם כביכול בינו לבין המשיבה 2, (להלן:"המשיבה") הרי שעסקינן בחוזה מזוייף.

המאשימה הגיבה על הבקשה ופירטה את מועדי ביצוע כל אחד מהעבירות מושא הדוחות.

המאשימה הטעימה כי הדוחות נשלחו למבקש בדואר רשום וכי קמה לזכותה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי.

המשיבה הוסיפה וטענה כי מדובר בדוחות אשר הוסבו על ידי המשיבה על שמו של המבקש לאחר שעלה בידה לסתור את חזקת בעל הרכב הקבועה בסעיף 27ב' לפקודת התעבורה, ובעקבות כך נשלחו הדוחות לכתובת המבקש.

המאשימה טוענת כי המבקש לא הגיש במועד הקבוע לכך בחוק בקשה לביטול הודעות תשלום הקנס, ואף לא הגיש בקשה להישפט בגינם או להסב אותם, בתוך 90 יום ממועד קבלתם.

משכך טענה המאשימה כי אין לשעות לטענות המבקש וכי הדוחות האמורים הינם בבחינת הרשעות חלוטות נגד המבקש.

בנפרד ומובחן טענה המאשימה כי יש לדחות את הבקשה בשל האיחור המופלג בהגשתה, שכן המבקש הודה כי נודע לו על החוב מושא הדוחות, בחודש נובמבר 2014, משכך היה עליו להגיש בקשה לביטול ההרשעה בתוך 30 יום באותו מועד, בעוד שבפועל הוגשה בקשה רק בחודש מאי 2014.