בע"א 34461-05-14 אבו ראס נ' עיריית נצרת עילית

מבוא

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בגין שלושה דוחות, שעניינם חנייה במקום מוסדר ללא תשלום האגרה הנדרשת, ובקשה למתן ארכה להשפט בגין דוחות אלה, כפי שיפורט להלן;

דוח חניה מספר 17372202 מיום 23.6.08 לרכב שמספרו 70-908-57 (להלן "דוח 1").

דוח חניה מספר 19542000 מיום 19.6.09 לרכב שמספרו 71-117-57 (להלן "דוח 2").

דוח חניה מספר 23233307 מיום 24.6.10 לרכב שמספרו 71-117-57 (להלן "דוח 3").

טיעוני הצדדים

ביום 20.5.14, הגיש המבקש בקשה, הנתמכת בתצהיר, לפיה עוד ביום 18.11.12 פנה לחברת הגביה מטעם העירייה "שוהר" (להלן: "שוהר"), באמצעות בא כוחו הקודם, ובקש לקבל את פרוט חובותיו, והגיש בקשה להשפט בגין כל הדוחות שנרשמו לחובתו עד לאותו מועד. ואולם ביום 15.1.14 קיבל הודעת עיקול בביתו, שהעתק ממנה צורף לבקשה.

משכך, פנה למשיבה בבקשה לביטול דוחות 1 ו–3, ציין כי מעולם לא ביצע את העבירות בגינן נרשמו הדוחות, ולא קיבל עליהם כל הודעה בטרם התיישנותם, ועל כן בקש לבטל את הליכי הגבייה.

רק ביום 12.5.14 השיבה לו העיריה, וצירפה את תגובת שוהר לפיה, מלבד הדוחות שלגביהם הוגשו בקשות להשפט, רשומים לחובתו של המבקש 4 דוחות נוספים, וביניהם דוחות 1-3. עוד צויין בתגובת שוהר כי המבקש מודע לכל הדוחות, שכן ננקטו בגינם הליכי גביה לאורך השנים והליכי העיקול בגינם נתקלו בהתנגדות מטעם המשיב, שהוא "סרבן תשלום סדרתי". התכתובת בין הצדדים צורפה לבקשה.

לגרסתו של המבקש מאחר שמעולם לא נמסרו לו הודעות הקנס הראשונות בגין שלושת הדוחות, הרי שלא חלפו והמועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה להשפט בגינם, והוא פירט את חשיבותה של זכות הגישה לערכאות משפטיות כמו גם את החשש כי יגרם למבקש עיוות דין בשל תשלום מוגבר הנובע מהפעלת שוהר.

המשיבה הגישה את תגובתה ביום 15.6.14, ולפיה מדובר בדוחות מצולמים, שהוצמדו לכלי הרכב ולאחר שלא שולמו ומשלא ננקטה על ידי המבקש אחת מן החלופות הקבועות בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"), שלחה הרשות באמצעות דואר רשום הודעות קנס חדשות בהתאם לתקנה 41(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד – 1974 (להלן "התקנות"), וזאת בתוך שנה, כפי שקבוע בסעיף 225 א' לחוק, למענו הרשום של המבקש בכפר עילוט.

המשיבה צרפה אישורים מטעם דואר ישראל, ועל כן לטענתה, מתקיימת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות.

משלא פעל המבקש בהתאם לחלופות המנויות בסעיף 229 (א), הרי שהוא מוחזק כמי שהורשע ונגזר דינו. משכך, שלחה למבקש הודעות תשלום קנס ביחס לכל הדוחות, שעליהם צרפה אסמכתאות המעבירות אל כתפי המבקש את נטל הראיה לכך שלא קיבלן, כמפורט להלן.

באשר לדוח 1 שלחה המשיבה למענו הרשום של המבקש הודעה ראשונה ביום 7.4.09 באמצעות דואר רשום, דבר הדואר נמסר ליעדו ביום 12.5.09, הודעה נוספת נשלחה בדואר רגיל ביום 20.8.09 והודעה שלישית באמצעות דואר רשום ביום 14.10.09, וזו הוחזרה משום שלא נדרשה.

ביחס לדוח 2, הודעת הקנס הראשונה נשלחה באמצעות דואר רשום למענו הרשום של המבקש ביום 25.10.09, שוב ביום 23.02.10 באמצעות דואר רגיל, ובשלישית באמצעות דואר רשום ביום 25.4.10 שאז נמסרה למיופה כח של המבקש.