בע"א 31132-03-15 אוחיון נ' מדינת ישראל

1.המבקשת הגישה בקשה להישפט בגין דו"ח חניה 74915315 שהתקבל ביום 30.4.14.

2.המבקשת, העמידה את רכבה כשהוא מונע בתחנת אוטובוס, לטענתה על מנת להוריד את חברתה וכן אמה של החברה, הסובלת מנכות.

3.לטענת המבקשת, מאחר שלא חנתה את רכבה אלא רק עצרה את הרכב על מנת לאפשר לשתיים לרדת מהרכב, אין הדו"ח מוצדק ועל כן היא מבקשת להישפט.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה.

5.דין הבקשה להידחות הן מהסיבה שהבקשה להישפט הוגשה שלא במועד הנקוב בחוק והן לגופו של עניין.

6.סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב 1982 (להלן: "חסד"פ") קובע:

(ח2)לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם שבקשתו לביטול הודעת תשלום קנס הוגשה שלא במועד אך התובע דן בה מכוח סמכותו לפי סעיף קטן (ה) וביטל את הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230.

6.הודעה למבקשת בדבר דחיית בקשתה לביטול הדו"ח נשלחה למבקשת עוד ביום 6.11.14.

7.בנוסף, הנסיבות המפורטות בבקשה אין בהן כדי להצדיק כי תינתן למבקשת ארכה להגשת בקשה להישפט, המבקשת הודתה בבקשתה כי עצרה את רכבה, גם אם לא חנתה במפרץ אוטובוס, באזור המיועד לתחבורה ציבורית.