בע"א 18166-01-15 רים נ' עיריית נצרת עילית

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין דוח מספר 04329264, שעניינו חנייה בשטחה של המשיבה בניגוד לחוק ביום 4.8.13 (להלן "הדוח").

טיעוני הצדדים

בבקשתה, הנתמכת בתצהיר, טוענת המבקשת כי נודע לה לראשונה על אודות הדוח בעת שהגיעו מעקלים לבית אמה ביום 15.12.14. לטענתה, לפני כן לא התקבלה כל הודעה על הדוח בכתובתה. עוד מצהירה המבקשת כי אין אמת בעבירה המיוחסת לה בדוח. על כן, היא מבקשת לקבל את יומה בבית המשפט.

בראשית תגובתה ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה על הסף משום היותה סתמית ולחייב את המבקשת בהוצאות.

לגופו של עניין, טענה המשיבה כי ביום 4.8.13 חנתה המבקשת בשטחה של הרשות בניגוד לחוק ופקח הצמיד לשמשת רכבה הודעת קנס. מאחר שהמבקשת לא נקטה באחת הדרכים הקבועות בחוק, נשלחה באמצעות דואר רשום לכתובתה הרשומה של המבקשת הודעת קנס חדשה ביום 24.12.13 ובמסגרת הזמנים הקבועים בחוק, אולם, דבר הדואר "לא נדרש" על ידי המבקשת. במצב דברים זה חלה חזקת המסירה הקבועה בחוק.

לאחר שהפך הקנס לפסק דין חלוט, נשלחה למבקשת דרישת תשלום אמצעות דואר רגיל ביום 28.4.14 וביום 2.6.14 נשלחה דרישת תשלום נוספת באמצעות דואר רשום, הכוללת התראה על הכוונה לנקוט נגדה בהליכי הוצאה לפועל. ואולם, גם דבר דואר זה "לא נדרש" על ידה.

לאחר שמוצו כל ההליכים כמפורט לעיל, פנתה המשיבה להליכי גביה כחוק וביום 15.12.14 נשלח גובה מס לכתובתה לביצוע עיקול מיטלטלין ברישום. אף במעמד זה סרבה המבקשת להסדיר את חובה.

לתגובתה צרפה המשיבה העתק מהדוח, אסמכתאות המעידות על משלוח דברי דואר ואישורי דואר ישראל ביחס להחזרתם לשולח מהסיבה "לא נדרש", וכן מסמכים הנוגעים להליכי הגביה. נוכח האמור לעיל, היה על המבקשת לדעת על אודות הדוח במועד והבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא הסבר המצדיק שיהוי זה. על כן, אף לגופו של עניין על הבקשה להדחות.

דיון והכרעה

עפ"י האסמכתאות שצרפה המשיבה, נשלחו למבקשת הודעות קנס ודרישות לתשלום בגין הדוח לכתובתה הרשומה, במסגרת המועדים הקבועים בחוק, אך דברי הדואר לא נדרשו על ידה. המבקשת טענה כי איננה מתגוררת עוד בבית אימה, אך משלא דאגה לשנות את כתובתה הרשומה, זו נותרה הכתובת אליה נשלחים כתבי בי דין. משכך, מתקיימת חזקת המסירה, לפיה המבקשת מוחזקת כמי שהיה עליה לדעת על אודות הדוח.

במצב דברים זה ניתנה למבקשת הזדמנות לפעול בהתאם לאחת הדרכים הקבועות בחוק ובכללן הגשת בקשה להשפט בגין הדוח במועד. בנסיבות אלה, אני לא מוצאת הצדקה להגשת הבקשה בשיהוי רב.

הטענה הכללית, לפיה הרשום בדוח אינו נכון, אינה מהווה, עפ"י הפסיקה המחייבת, עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט ולא שוכנעתי כי הותרת פסק הדין החלוט, תוצאת חוסר המעש של המבקשת, על כנו, תגרום לה עיוות דין.