בנשלמון נ' A.I.G חברה לבטוח

פסק דין

מבוא

לפני תביעת התובע, יליד 1991, לקבלת תגמולי ביטוח המגיעים לו, לטענתו, בגין תאונה שארעה ביום 18.4.05 (להלן: "התאונה").

הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") הנפיקה פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידי בית הספר האזורי באר טוביה בו למד התובע במועד התאונה (להלן: "הפוליסה").

אין מחלוקת כי הפוליסה חלה על התאונה. בסופו של יום אין מחלוקת כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% וכי נקבעה לו נכות זמנית בשעור של 100% למשך 3 חודשים לאחר התאונה ו-20% נכות זמנית למשך 3 חודשים נוספים, הכל כפי שנקבע על ידי ד"ר רינות שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

ביום 1.12.09 בעקבות קבלת חוו"ד המומחה הרפואי המציאה הנתבעת לב"כ התובע המחאה על סך של 58,240 ₪ הכולל פיצוי בסך של 45,239 ₪ בגין הנכות הצמיתה בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ, אגרת בית משפט, שכ"ט המומחה הרפואי מטעמו של התובע וחלקו של התובע בתשלום שכרו של ד"ר רינות.

לטענת התובע, הינו זכאי לפיצוי נוסף בגין תקופת אי הכושר הזמני וכן לתוספת בגין הפרשי הצמדה וריבית וכפועל יוצא שכ"ט עו"ד בגין תוספות אלו וסה"כ 13,654 ש"ח. לטענת הנתבעת, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף ואם יש לעשות כן, הרי שיש לפסוק סך שלא יעלה על 1,203 ₪.

בהתאם להסכמת הצדדים, הגישו הצדדים את טיעוניהם בכתב בשאלות הנ"ל, ובית המשפט התבקש ליתן את פסקו במחלוקת שבין הצדדים.

ממצאים ומסקנות

אתייחס להלן ובקצרה למחלוקות שבין הצדדים:

אגרת בית משפט

התביעה הוגשה כ"תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים", אולם היה מקום לפותחה כתביעה כספית. סכום התביעה נכון למועד הגשתה הינו 40,618 ₪ שהאגרה בגינו זהה לערך לאגרה בסך של 600 ₪ ששולמה על ידי התובע.

על המזכירות היה לפתוח את התביעה כתביעה כספית ולא כתביעה לנזקי גוף. מאחר ולא נשמעו ראיות והתקיימה ישיבת קדם משפט אחת בלבד – אין מקום לתשלום יתרת שליש האגרה בהיות התביעה מסווגת כתביעה לנזקי גוף ואין מקום לתשלום המחצית השנייה של האגרה לו התביעה הייתה מסווגת כתביעה כספית.

לאור האמור לעיל, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הפרשי אגרה והמזכירות לא תחייב את הצדדים או מי מהם בתשלום אגרה נוספת. ככל שהמזכירות תסבור שיש לחייב בהפרשי אגרה שהיה עליו לשלמה בגין תביעה כספית ע"ס 40,618 ₪ - תשלח המזכירות לנתבעת חיוב בגין הפרשי האגרה בלבד ובגין המחצית הראשונה בלבד.

נכות זמנית

בכתב תביעתו לא תבע התובע פיצוי בגין נכות זמנית ועל כן לטענת הנתבעת דין התביעה בפריט זה להדחות בשל הרחבת חזית. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 - התובע רשאי היה לתקן את תביעתו בתוך 15 יום ממועד קבלת חוות דעתו של ד"ר רינות ומשלא עשה כן, דין בקשתו להדחות.

איני סבור כי די בקביעתו של ד"ר רינות כדי להקנות לתובע את הפיצוי בגין תקופת אי הכושר הזמנית, שכן הפוליסה מוסיפה וקובעת כי בגין "תקופת אי כושר פיזי" היה על הנפגע "... להיעדר מהמוסד החינוכי...". משהתובע לא המציא אישור בדבר היעדרותו מבית הספר ומשלא עתר לתיקון תביעתו, ואף לא טען בתביעתו כי נעדר מלימודיו, אלא כי "... הומלץ לתובע על מנוחה בביתו..." (סע' 5 לכתב התביעה) – דין תביעתו בפריט זה להידחות.

נוכח הטעם שלעיל איני נדרש לטענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית.

הפרשי הצמדה וריבית

התובע זכאי לתשלום הפרשי הצמדה וכן ריבית. הנני דוחה את טענת הנתבעת כי אין לפסוק לתובע הפרשי הצמדה מהטעמים המפורטים בסע' 17 ו-18 לטיעוניה. על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית.