בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' אבו יונס

החלטה

בקשת רשות להתגונן.

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לתשלום יתרת – חוב בלתי - נפרעת בחשבונו.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.העתקים צילומיים מהבקשה לפתיחת חשבון עו"ש ומתנאי החשבון.

2.העתק צילומי מדף החשבון המראה את יתרת - החוב.

3.העתק צילומי מאישור התובע על שיעורי הריבית הנהוגים אצלו.

ב"כ הנתבע טוען כי התביעה אינה ראוייה להידון בסדר דין מקוצר , אך טעות בידו.

לכתב התביעה צורפו ההסכמים שבין הצדדים, דף יתרה אחרון, וכן אישור ביחס לשיעור הריבית.

די בצירוף נספחים אלה על מנת להכשיר את התביעה להידון בדרך בה הוגשה, ואין הבנק צריך לצרף את כל ספריו כדי להוכיח כיצד נוצר החוב נשוא כתב – התביעה.

המבקש טוען בתצהירו כי הסכום הנתבע ממנו הוא גבוה ומופרז; כי תקופה ארוכה לא קיבל את דפי החשבון, וכי הוא זקוק למסמכי הבנק על מנת להגיש חוות – דעת חשבונאית שתצדיק את טענותיו.

צודקת ב"כ המשיב כי תצהירו של המבקש רצוף טענות סתמיות וכלליות שאינן יכולות להעמיד לו הגנה.

המבקש לא פרט מהו שיעור הריבית שהוסכם עליו, מהו אחוז הריבית שנגבה ממנו כביכול שלא כדין, ולא נתן ביטוי חשבונאי להפרש הכספי שבין שיעור הריבית המוסכם, לבין שיעור הריבית שחוייב בה.

על המבקש היה לפרט מהם המסמכים הספציפיים שהוא זקוק להם, ולצורך איזו טענת הגנה הם נחוצים לו.

העדר פירוט בתצהירו של המבקש מעיד על כך שאין בפיו הגנה כלשהי.

התצהיר מנוסח כאמור בצורה כללית, אין בו כל פרטים באשר לטיב הגנתו של המבקש, ולא הוצגה גירסה חשבונאית הסותרת את תחשיבי המשיב הנתמכים במסמכיו.

הבקשה לרשות להתגונן – נדחית.

התובע זכאי ליטול פסק – דין על - פי העתירה שבכתב התביעה.

מאחר שהצדדים לא זומנו לדיון, אין צו להוצאות.

נחתם פסק – דין.