בנק מסד פתח תקווה 46185 נ' מזרחי

החלטה

בפניי בקשה למתן רשות להגן.

בכתב התביעה עותר התובע, בנק, לחייב את הנתבעת בסך 67,068 ₪, בגין ערבותה לחובות אחותה, גב' משולם ויקטוריה (להלן – החייבת), כלפי הבנק - התובע.

בכתב התביעה נטען כי ביום 3.06.09 הלווה הבנק לחייבת סך 52,000 ₪, וסכום זה לא נפרע, למרות שניתן פסק דין נגד החייבת (נספח ב' לכתב התביעה), וכן כי ביום 19.05.11 ניתן צו כינוס נגד החייבת במסגרת הליכי פש''ר (נספח ג' לכתב התביעה).

הבנק מציין כי הנתבעת הינה "ערב מוגן" כמשמעות ביטוי זה בחוק הערבות התשכ''ז – 1967 (להלן – חוק הערבות), אך משעה שניתן צו כינוס כאמור, ניתן לתבוע את פרעון ערבותה של הנתבעת.

בתצהיר אשר תומך בבקשת הרשות להגן טוענת הנתבעת, כי הבנק הפר את חובותיו כלפיה, מכוח חיקוקים רבים, ובעיקר היא מפנה את טענותיה להפרת חוק הערבות ותקנותיו. הבקשה והתצהיר רצופים הפניות לחוקים שונים ולפסקי דין, העוסקים בחובת ההגינות ותום הלב המוגברת של בנק כלפי לקוחותיו.

על מנת לבור את המוץ מן הבר, ראוי להתרכז תחילה בטענות העובדתיות העולות מהתצהיר. בסעיפים 8-11 לתצהיר מספרת הנתבעת כי הבנק הציע לאחותה, החייבת, "לפתוח דף חדש" ולצמצם את חובותיה, ואחותה ביקשה ממנה "לגשת לסניף הבנק הקרוב למגוריי בחולון ולחתום על כמה מסמכים שיוכלו לסייע לויקטוריה (החייבת – י.ש.) לפתור את הבעיה עם הבנק".

בסעיפים 12 – 14 לתצהיר נטען כי –

"ויקטוריה לא הסבירה לי מה בדיוק עליי לעשות בבנק ומדוע. מתוך רצון לסייע לאחותי, הסכמתי למלא אחר בקשות אחותי. הגעתי לסניף הבנק, ובתהליך שנמשך פחות מ-20 דקות, החתימה אותי פקידה על מסמכים אשר אני משערת שאחד מהם הינו כתב ההלוואה. לא קיבלתי שום הסבר לגבי מהות המסמך, רק נכפה עליי לחתום עליו כדי לעזור לאחותי".

בהמשך התצהיר מצוין, כי באותה עת החייבת הייתה "דה פקטו פושטת רגל עם חובות קבועים לבנק בסך 20,000 ₪" (סעיף 18), וכן כי הנתבעת לא קיבלה העתקים של המסמכים עליהם חתמה. הנתבעת מקנחת את תצהירה בטענות נוספות, כי הבנק לא גילה לה שהיא בגדר "ערב יחיד" וכן לא גילה לה את שיעור הריבית (סעיפים 20.1 ו-20.2).

חקירתה הנגדית של הנתבעת נערכה בקיצור, כראוי בהליכים מסוג זה, וניתן לומר כי נוכח המסמכים שהוצגו במסגרתה, חלק הארי של טענותיה קרס.

כך למשל, הטענה המרכזית כי הבנק לא גילה לנתבעת מהו "מעמדה" המשפטי, קרי שהיא ערבה יחידה ו/או מוגנת. הוצג לנתבעת מסמך "גילוי מידע לערב יחיד ומוגן", והיא אישרה את חתימתה עליו (ת/1, עמ' 1 לפר' שורה 22).

בת/1 פורטו, בין היתר, סכום ההלוואה, מספר התשלומים, הריבית שתחול על ההלוואה, כולל ריבית מתואמת, תוספת הסיכון, וכן כי הערבות היא לחוב שלא נפרע. גולת הכותרת באותו מסמך, הינה תוספת בכתב יד, שכתבה ככל הנראה פקידת הבנק, בפרק "מידע אחר", שם נרשם – "הנ''ל מוגבלת חמורה, קיימים פיגורים בהלוואות – הלוואה להסדר חוב".

ראוי לציין שבנוסף לחתימתה של הנתבעת בתחתית ת/1, מופיעות מספר חתימות שלה בכל המקומות שבהם הוספו תוספות בכתב יד, וכן בצמוד לקטע שצוטט לעיל המתייחס למצבה כלכלי הקשה של החייבת, חתימה במרחק ס''מ אחד ממנו.

ועדיין, יש לבחון את הטענה כי הנתבעת לא הבינה על מה היא חותמת, ולמצער לא הוסבר לה דבר. מתצהירה של הנתבעת שחלקו הובא לעיל, עולה כי לכאורה לא ידעה לאיזו מטרה היא מגיעה לסניף הבנק, למעט רצונה הכללי לסייע לאחותה שנקלעה לצרה.

על רקע זה, לא ברור כיצד המציאה הנתבעת לבנק תלוש משכורת (ת/4), שהוצג לה בדיון. הדעת נותנת כי הנתבעת התבקשה, בין עם ע''י אחותה ובין עם ע''י נציג הבנק, טרם הגעתה לבנק, להמציא תלוש משכורת, הבינה אל נכון מדוע עליה להמציא מסמך זה, ואציין כי לא התרשמתי מעדות הנתבעת כי היא נעדרת יכולת להבין על מה חתמה.

לענין זה ראוי להזכיר את הפסיקה הנודעת ולפיה אדם מוחזק כמבין על מה הוא חותם, אפילו היה עיוור או אנאלפבית (ראה למשל ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77).

להשלמת התמונה יוזכרו שני מסמכים נוספים עליהם חתמה הנתבעת באותה פגישה (ראה הודאתה בעמ' 2 שורות 13-15):

ת/2, מסמך המפרט את חובה של החייבת לבנק באותה עת, וכן כיתוב בכתב יד - "ידוע לי כי לנ''ל החזרות חיובים רבים, וכי הנ''ל מוגבלת חמורה, וכי קיים פיגור בהלוואות לפי התדפיס מעלה".

ת/3, מסמך שערוך יתרות של החייבת בבנק.