בנק מזרחי טפחות קריית אתא 20448 נ' זידאן

החלטה

זוהי בקשה לביטול החלטת ביהמ"ש על דחיית ההתנגדות, שניתנה ביום 17.2.10 בהעדר התייצבות מטעמו של הנתבע.

מטעם המבקש נטען כי עקב חילופי עורכי – דין חלה טעות, ולפיכך לא התייצב המבקש לדיון בהתנגדות שהוגשה מטעמו.

דא עקא אין מחלוקת שתאריך הדיון התקבל אצל בא – כוחו המקורי של המבקש ולפיכך ביטול פסה"ד אם בכלל, הוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

על – פי כתב – התביעה – נותר המבקש חייב למשיב סך של 5,226 ₪ - נכון למועד הגשתה, וזאת על – פי רישומי הבנק.

לכתב – התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.טופס פתיחת חשבון.

2.העתק דף חשבון עו"ש ודף חשבון שאילתת חבויות המראה את יתרת – החוב.

3.שיעור הריבית הנהוגה בבנק.

4.מכתב – התראה ואישור על משלוח בדואר רשום.

ההליכים בתביעה זו התארכו מעל ומעבר שכן בקשת הביטול הוגשה ללא תצהיר, בין הצדדים התגלעו ויכוחים שונים, וכמו כן לא הוגשו סיכומים מטעמו של ב"כ המבקש.

בתצהיר שצורף ל"כתב – הגנה" שהוגש ע"י המבקש הוא טוען כי שיגר בשעתו לבנק בקשה לביטול המחאה המסתיימת בסיפרה 42 ע"ס 1,500 ₪, והבנק ביצע את ההוראה.

בנוסף להוראת ביטול זו, טוען המבקש כי נתן הוראת ביטול נוספת בגין המחאה המסתיימת בסיפרה 43 ע"ס 1,500 ₪, וההוראה אכן נקלטה, אך בסופו של דבר כיבד התובע את ההמחאה המבוטלת ופרע אותה בניגוד להוראת הביטול שניתנה ע"י המבקש.

המבקש כופר אפוא ביתרת – החוב – נוכח טעות הבנק, וטוען בתצהירו כי יתרת – החוב הנטענת בכתב – התביעה אינה נכונה.

בחקירתו הנגדית דבק המבקש בטענתו כי הוראת הביטול שלו לגבי שיק המסתיים בספרות 43 – לא כובדה בסופו של דבר, ודחה בתוקף את גירסת הבנק לפיה הוא עצמו ביטל את הביטול.

למבקש הוצג מסמך שכותרתו "ביטול הוראת ביטול" (מש/3), אך המבקש טען כי לא נתן את ההוראה.

במוצג מש/3 מופיעה חתימת הלקוח, אך המבקש טען כי לא מדובר בחתימתו.

מסמך מש/3 מדבר בעד עצמו, ואני דוחה את גירסת המבקש, ומקבלת את גירסת המשיב לפיה ביטל המבקש את הביטול, ולכן בוטל חיוב עמלת שיק ע"ס 17.5 ₪.

השיק שמספרו 900742 ע"ס 1,500 ₪ בוטל לבקשת המבקש, ואילו ביום 30.11.09 כובד שיק מס' 900743 לפי אישורו של המבקש, שכאמור חזר בו מהוראת הביטול, וחתם על מסמך המבטל אותה.

טענת הזיוף נטענה בחצי פה, ולא הוגשה בגינה תלונה למשטרה או השגה לבנק.