בנק מזרחי טפחות נ' וסילי ואח'

החלטה

המבקשת הגישה ביום 30.3.11 בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדה בהעדר הגנה ביום 29.6.10. בקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 14.4.11.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 21.4.10 ברח' יהודה 46/6 ערד ועל תצהיר מוסר אשר איתר את המבקשת במען האמור ומסר את כתב התביעה לאמה אשר סרבה לחתום על גבי האישור.

עסקינן בתביעה בגין ערבות המבקשת מיום 4.7.2002 להלוואה אשר הובטחה במשכנתא. לטענת המבקשת, לא חתמה כערבה להלוואה.

המשיב מתנגד לבקשה, בעיקר מהטעם כי המבקשת לא פירטה בבקשתה את כל התשתית העובדתית ואחרה בהגשת הבקשה תוך שמתעלמת מההליך השיפוטי, מכתבי התראה והליכים בלשכת ההוצל"פ.

בבקשת המבקשת נטען כי "כשבועיים טרם הגשת הבקשה" גילתה את מסמכי כתב התביעה בעת ביקור בבית אמה. לטענתה, האם אשר אינה מבינה עברית לא מסרה לה את המסמכים. המבקשת טוענת כי לאחר קבלת המסמכים פנתה לסניף המשיב, מאחר ואינה יודעת לקרוא עברית, והסתבר לה כי עילת התביעה הינה הלוואה לה לא ערבה.

המשיב הגיש תגובה מפורטת בצירוף תצהירים ונספחים מהם עולה כי נשלחו במשך השנים מכתבים למבקשת ואף מכתבי התראה טרם הגשת התביעה וטרם נקיטת הליכי ההוצל"פ. דואר רשום עם פסק הדין נמסר למבקשת ביום 19.7.10 ומסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ בוצעה ביום 27.10.10 בשד' חן 17/7 בערד, שוב לידי האם.

בתשובת המבקשת טענה כי אכן החליפה כתובות אולם שבה וחזרה על טענותיה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה עולה כי הבקשה הוגשה באיחור, ללא שפורטו טעמים מוצדקים לאיחור ואין מקום לביטול פסק הדין.

הבקשה הציגה תשתית עובדתית חלקית תוך השמטת פרטים מהותיים וללא תצהיר של אמה של המבקשת לה יוחסו כל המחדלים באי מסירת הודעה למבקשת אודות קבלת כתב התביעה, ובמשתמע גם אי מסירת כל מכתבי ההתראה והאזהרה מלשכת ההוצל"פ.

הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיה, פועל הדבר לחובתו. המבקשת לא פירטה היכן גרה ומתי עברה ממען למען, אף בבקשה הנדונה לא מצהירה המבקשת על כתובתה הנוכחית. המבקשת לא טענה במפורש כי לא גרה עם אמה אלא רק בין השורות עולה טענה זו, שוב ללא תצהיר האם לתמוך בטענה עמומה זו.

פועל יוצא הוא כי שוכנעתי כי מסירת כתב התביעה בוצעה כדין ולא עלה בידי המבקשת לסתור המסמכים המעידים על מסירת כתב התביעה , מכתבי ההתראה והאזהרה מלשכת ההוצל"פ.

נוכח המסקנה האמורה, עולה כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ללא טעמים מיוחדים המצדיקים איחור כאמור. לכל המאוחר נודע למבקשת על פסק הדין ביום 27.10.10, מועד מסירת האזהרה בלשכת ההוצל"פ. הבקשה להארכת מועד הוגשה כאמור רק ביום 30.3.11 מבלי שהמבקשת מוסרת מועד מסויים בו נודע לה על פסק הדין ומסתפקת בטענה העמומה כי נודע לה "לפני כשבועיים".

מסירת אזהרה ונקיטת הליכים בלשכת ההוצל"פ סותרים טענתה הסתמית של המבקשת בדבר מועד הידיעה אודות פסק הדין וכתב התביעה.

אשר על כן, דין הבקשה להדחות מחמת איחור בהגשתה.

יוער כי בעצם הגשת בקשה להארכת מועד, יש הודאה של המבקשת בדבר תקינות המסירה וסותרת טענתה כי לא נמסר לה כתב התביעה.

מעבר לנדרש יוער כי טענה ההגנה לגופו של עניין של המבקשת לא פורטה כנדרש. טענת זיוף על מסמכי כתב ערבות דורשת פירוט מיוחד ואין להסתפק בהכחשה סתמית של חתימה על הערבות. המבקשת לא טענה לחוסר כל קשר או היכרות בינה לבין הלווים ולא התייחסה למכלול המסמכים בחתימתה ואימות חתימתה ע"י פקיד הבנק.

גם טענת הזיוף עולה לראשונה בבקשה דנן שעה שנשלחו במהלך חיי ההלוואה הודעות למבקשת ולא טרחה להעלות טענה לחוסר קשר עם הבנק.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.