בנק מזרחי טפחות בעמ נ' יחזקאל ואח'

החלטה

ביום 4/1/2012 לבקשת התובע, ניתן פס"ד כנגד המבקש לאחר ששוכנעתי, כי כתב התביעה הומצא לו באמצעות מסירה לידי אימו המתגוררת עימו ביום 30/11/2011.

ביום 23/12/2012 הוגשה ע"י המבקש "בקשה דחופה ביותר לביטול פס"ד ולעיכוב הליכים".

בו ביום ניתנה החלטה המתנה את עיכוב ההליכים בהפקדת 50,000₪ (נכון להיום לא הופקד מאומה) ומזמינה את עמדת המשיב.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו בו מצהיר המבקש, כי כתב התביעה לא נמסר לידיו מעולם, כי את פסה"ד לא קיבל מעולם עד "הימים האחרונים" (התצהיר נערך ביום 12/12/2012) לאחר שביקש מבא-כוחו לבדוק, אם קיים כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

המבקש מצהיר, כי מאז 1986, אין הוא מתגורר יחד עם אימו במען בו בוצעה מסירת כתב התביעה והזמנה לדין (רח' גורדון 9 רמת השרון).

המבקש מצהיר, כי אף לא קיבל את האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסה"ד נשוא בקשתו.

בין נובמבר 2011 ועד יולי 2012, התגורר המבקש ברח' הגלבוע בפרדס-חנה, בדירת בת זוגתו לשעבר.

באשר לסיכויי הגנתו מצהיר המבקש, עפ"י יעוץ משפטי שניתן לו, כי לא היה כל בסיס לתבוע אותו, כי התביעה חסרת בסיס עובדתי או משפטי והוא כופר מכל וכל בחבתו עפ"י פסה"ד.

המבקש מציין בתצהירו, כי התקשר עם הנתבע 2 בהסכם (סעיף 19 לתצהיר) וכי עפ"י סעיף 10 להסכם שצורף כנספח ג' לכתב התביעה המחה את כל זכויותיו להסכם המכר עם הנתבע 2 לטובת המשיב.

בסעיף 21 מצהיר המבקש, כי עפ"י נספח ג' של כתב התביעה התחייב הוא והנתבע 2 לשלם לבנק 400,000₪ לפירעון חוב ההלוואה והסרת השיעבוד הרובץ על הדירה, לטובת הבנק.

המבקש מציין (סעיף 23 לתצהירו) כי לו היה הבנק מודיע לא, כי פועל הוא מול הנתבע 2 לקבלת סכום ההסדר, היה דואג מידית למכר הדירה ותשלום מלוא סכום ההלוואה ורק מכתב התביעה נודע לו, כי הנתבע 2 לא שילם דבר לבנק.

תשובת המשיב מיום 23/1/2013 מציינת, כי מסכים הוא לפנים משורת הדין לביטול פסה"ד כנגד הפקדת לפחות מחצית סכום התביעה.

באשר לנתוני ההמצאה מציין המשיב, כי כתב התביעה שהוגשה ביום 28/11/2011 הומצאה למבקש "לפי דרישות הדין" בכתובת מגורי הנתבע, ברח' גורדון 9 רמת השרון באמצעות מסירה לאחד מבני משפחתו, אימו אשר אישרה, כי המבקש מתגורר עימה.

נספח 2 לתשובה הוא אישור המסירה ונספח 3 הוא תצהיר השליח.

עפ"י התשובה, תקנה 481 בתקסד"א, מתירה לבצע המצאה לבן משפחה הגר עם הנמען שלפי מראית עין מלאו לו 18 שנים וכך גם בוצעה המסירה של כתב התביעה.

המשיב מציין, כי המבקש לא הוכיח, כי ההמצאה בוצעה שלא כדין תוך שהוא נסמך בסימוכין מן הפסיקה (בש"א (נ"צ) 1196/04 פורסאן עאבד נ' עאטף עטייה עאבד [מאגר נבו] "...אולם, משניתן פס"ד בהעדר הגנה, קיימת חזקה עובדתית כי ביהמ"ש שנתן את פסה"ד וידא כי הנתבע זומן כדין טרם נתן פס"ד בהעדר הגנה. משכך, על המבקש ביטול הפסק, הנטל להוכיח העדר הזמנה כדין..."

מכאן, סבור המשיב, כי הנטל עובר אל כתפי המבקש, להוכיח, כי לא זומן כדין.

המבקש לא טרח כלל להוכיח, כי אינו מתגורר בכתובת בו בוצעה ההמצאה ולא הציג תימוכין כלשהם להוכחת טענתו. הוא גם לא הציג סימוכין כלשהם למקום מגוריו למועד השייך, לא תעודת זהות, לא תעודה של רשות כלשהי ואף לא תימוכין מהוריו.

יתרה מזו, המבקש גם לא הציג ראיה כלשהי למקום מגורים אחר.