בנק לאומי סניף יבנה נ' מנשה ואח'

החלטה

המדובר בבקשת המבקש להאריך המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו, בהעדר הגנה, ביום 13.4.09. אין מחלוקת שנודע למבקש על פסק הדין לכל המאוחר ביום 24.6.09 עת קיבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. יוער כי המבקש אינו חולק על מועד זה אשר צוין בתגובת המשיב, שכן למרות חלוף המועד, לא הוגשה תשובה לתגובה.

המבקש טוען כי למרות שידע על פסה"ד לא פעל, משום שלא הכיר את עובדות המשמשות יסוד להגנתו ואלה נודעו לו מפי אחרים (הנתבעים 1 ו- 2) רק ביום 2.8.10. בתמצית ייאמר, כי המבקש טוען שלא ידע, בעת חתימתו כערב להחזר ההלוואה למשיב, כי החייב העיקרי לא עמד בהתחייבויות קודמות כלפי המשיב וכי כרטיס האשראי שסופק לו בוטל. כמו כן טען כי נציגי המשיב לא גילו לו במועד זה עובדות אלה ולא מסרו לו על פיטורי החייב העיקרי ממקום עבודתו.

לעניין זה, בקשתו של המבקש דומה לבקשה של הנתבע 2, שהתקבלה על תנאי בהחלטתי מיום 22.6.10. לא אחזור על האמור שם ותשומת הלב מופנית לבקשת הנתבע 2 ולהחלטתי הנ"ל.

על פניו, הנסיבות מלמדות על כך שבקשת המבקש הוגשה בעקבות הצלחתו החלקית של הנתבע 2 בטענתו כי נודעו לו פרטי הגנתו באיחור.

עיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיב מעלה כי אין מקום לקבלה. להלן הנימוקים:

א.אין הבקשה נתמכת בתצהיר. הנספח הנחזה לתצהיר אינו חתום ע"י המבקש. המשיב הפנה את תשומת הלב לחסרון זה, אולם תשובה לא הוגשה עד כה, אף לא בקשה לצרף תצהיר או להאריך המועד להגשתו. תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"241(א)בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט"

די באי צירוף תצהיר על מנת להביא לדחיית הבקשה בשל אי קיום הוראת התקנות, שאינה הוראה טכנית בלבד. כידוע בקשה חסרה תצהיר, או שלווה אליה תצהיר שאינו כדין, דינה כדין בקשה שהעובדות בה לא הוכחו ולפיכך אין לה למעשה יסוד עובדתי.

ב.המבקש לא מסר כל פירוט באשר לנסיבות קבלת המידע המאוחר, כפיש פירט בסע' 8 לתצהירו, שם הוא מעיד: "בענייננו התברר לי כאמור ביום 2.8.10 מהערב השני זהבי חיים (הנתבע 2 – הח"מ) ומהחייב לו ערבתי צבי מנשה (הנתבע 1 – הח"מ) כי הבנק הטעה אותי ויצר מצג שווא ולא גילה לי את כל העובדות הרלוונטיות בשעה שהחתים אותי המבקש על כתב הערבות". נסיבות מקרה זה מחייבות מתן הסבר מניח את הדעת לעובדה כי רק ביום 2.8.10 נודע למבקש, כביכול, על הנטען בסע' 8 לתצהיר. יש לזכור כי המבקש הוא אחיו של הנתבע 1. יש לזכור עוד כי הנתבע 2 הוא גיסם, והוא הצהיר כי העובדות נודעו לו כבר בחודש אוקטובר 2009 מפי הנתבע 1. להבדיל מהנתבע 2, שמצא לצרף לבקשתו את תצהירו של הנתבע 1 המאשר כי סיפר לו על מצבו באוקטובר 2009, לא טרח המבקש לצרף תצהיר של אחיו, שיתמוך בגרסתו כי סיפר לו את העובדות רק בחודש אוגוסט האחרון. למרות שצירף תצהיר מאחיו (נספח א3 לבקשה), התצהיר שותק ביחס למבקש ומתייחס רק לגילוי העובדות לגיס. המבקש לא מספק בבקשתו או בתצהירו הסבר לפערים משמעותיים אלה, ובפרט על רק הקרבה המשפחתית הקרובה יותר על הנערב, יחסית לנתבע 2.

גרסה חסרה זו, ועוד על רקע אי חתימת התצהיר, אומרת דרשני ואף יותר מכך.

זו אף זו, קשה להאמין לגרסתו של המבקש שלא ידע על העובדות עד כה, שעה שבתווך נדונה בקשת הנתבע 2 בבית המשפט, התקיים דיון ואף ניתנה החלטה.

על רקע חסר זה מתבקש ומתחייב הסבר מניח את הדעת למועד קבלת המידע.

בהעדרו, דין הבקשה להידחות.

ג.ולבסוף, מקובלת עלי טענתה של ב"כ התובע כי אף אם היתה מתקבלת הבקשה להארכת המועד, חרף הפנכות והפרצות שנדונו לעיל, אין סיכוי לבקשה לביטול פסה"ד. המבקש הצהיר כי תצמח לו תועלת מהארכת המועד, משום שסיכויי הביטול גבוהים שכן שלא קיבל את התביעה. ברם, גרסתו נסתרה מני ובי בנספח א' לתגובת המשיב המעיד כי המצאת התביעה למבקש היתה בכתובתו העדכנית, ולא כפי שתיאר בתצהירו כאילו הומצאה התביעה לכתובת אחרת. אישור המסירה עליו הסתמך המבקש כנספח א1 לבקשה כלל אינו מתייחס אליו כי אם לאחיו, הנתבע 1. אישור המסירה הנכון, המתייחס אליו מעיד שההמצאה היתה על דרך הדבקה במענו של המבקש עצמו.

על כן, דומה כי לביטול מחמת הצדק לא יזכה המבקש. מאידך, לא הניח תשתית עובדתית להצדיק את הטעם למחדלו באי הגשת בקשת רשות להגן במועד. לכן, ולפחות מטעם זה, נראה כי אף לביטול בתוקף שיקול דעת בית המשפט, לא יזכה המבקש, בנסיבות הנ"ל.

סופו של יום הבקשה נדחית. למרות הדמיון בין בקשת המבקש לבין בקשת הנתבע 2, הרי

כפי שהצבעתי לעיל, אין המדובר בבקשה זהה. ההבדלים בין הבקשות אינם מצדיקים תוצאה זהה.

הבקשה נדחית, איפוא. המבקש ישא בהוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"א, 01 אוקטובר 2010, בהעדר.