בנק לאומי לישראל בעמ נ' מטבייב

החלטה

(התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב)

התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך 32,818 ₪. לפי המסופר בכתב התביעה פתחה הנתבעת חשבון אצל התובע ובחשבון נותרה יתרת חובה ומכאן התביעה.

הנתבעת הגישה התנגדות ובקשה להארכת מועד להגשתה. ביחס להארכת המועד טוענת הנתבעת כי מעולם לא קיבלה מכתבי דרישה מהבנק ואף לא את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, והכתובת הרשומה על האזהרה היא כתובת בה לא גרה מעולם. מייד כשנודע לה על התביעה פנתה ללשכה לסיוע משפטי. באשר לטענות ההגנה טענה כי בשנת 2005 פנתה לפקיד בבנק וביקשה לסגור את החשבון, אך הפקיד סירב בעקבות שינוי שם ומספר תעודת הזהות שלה שהיה קשורה לנסיבותיה האישיות. באותה תקופה היתה לה יתרת חוב קטנה. הפקיד ביקש ממנה לחזור לסניף לאחר שינוי הפרטים האישיים אולם היא שכחה לעשות כן. מאז שנת 2005 לא פנה אליה אף אחד בדרישה לסגור את החשבון ואת יתרת החובה. לטענתה, לקח הבנק הצמדות וריביות אדירות.

ב"כ הבנק ויתר על חקירת המבקשת והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בדיון.

הבקשה להארכת מועד לוקה בחסר: ראשית, הנתבעת לא מפרטת כיצד נודע לה בדיוק על תיק ההוצאה לפועל, ולכן יש להניח לחובתה כי ידעה על ההליך אך לא התגוננה. יצוין כי בתצהיר המוסר צויין במפורש כי הכתובת אומתה עם ביתה של הנתבעת, אך הנתבעת לא התמודדה כלל עם עובדה זו. שנית, הנתבעת אינה מפרטת מתי נודע לה על תיק ההוצאה לפועל, והדבר מונע מבית המשפט לבחון האם הבקשה הוגשה במועד או שמא באיחור, ובאיזה איחור. מחדלים אלו בפירוט העובדות החיוניות הנדרשות רובצים לפתחה.

אשר לטענות ההגנה: מושכלות יסוד בהלכות רשות להתגונן, הינן, בתמצית: הימנעות התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, כנגד התביעה. אשר לאופן עריכתה של בקשת הרשות להתגונן, הרי נקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין חובתו של המבקש להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ולא להסתפק בטענות כלליות וסתמיות. המבקש חייב להביא בתצהיר את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן.

מן הכלל אל הפרט: לא מצאתי בתצהירה של המבקש כל טענה עניינית לעניין החוב הנתבע, ואף לא הכחשה מנומקת של החוב. הטענה היחידה שהעלתה הנתבעת היא שהבנק נהג לא בתום לב ולא ביושר, לקח הצמדות וריביות אדירות והגיע למינוס של כמעט 45 אלף ₪. כידוע, לא די בהעלאת טענה לפיה הבנק חייב את החשבון בריבית מעבר למוסכם ו/או למותר. על הנתבעת היה לפרט במדוייק מהו סכום החוב שהיא סבורה שהוא החוב הנכון, לשיטתה ולפרט את התחשיב המונח בבסיס הטענה. הנתבעת לא עשתה כן. אין מחלוקת כי דפי החשבון הומצאו לנתבעת מבעוד מועד, אך היא לא פעלה לקבלת חוות דעת מומחה בעניין, למרות שהיה לה די והותר זמן לעשות זאת. היא גם לא פנתה לבית המשפט בבקשה לתיקון ההתנגדות ולפירוט טענות הגנתה. למעשה, תצהירה של הנתבעת אינו מפורט כלל, ואינו מראה מהי ההגנה בגינה יש לקבל את ההתנגדות.

אף הטענה שהנתבעת ביקשה לסגור את החשבון והבנק סירב לכך, היא טענה בלתי מובנת: הנתבעת עצמה בתצהירה טוענת כי פקיד הבנק ביקש ממנה לחזור לסניף עם מסמך המאמת את הנתונים החדשים של שמה ומספר תעודת הזהות שלה לעומת הפרטים לפיהם נפתח החשבון, אולם היא שכחה לעשות זאת. אין ספק כי מחדל בלתי מוסבר זה רובץ לפתחה של הנתבעת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות, מורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל בתיק 2610001084 ומחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ב, 13 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: